"אחרי החגים"
טוב, הגענו אל אחרי החגים.
השבועות הקרובים – עד תחילת שנת הלימודים של הסטודנטים, יוקדשו לחזרה על החומר שלמדנו בחצי השנה האחרונה. חומר זה מפורט בדף ההוראה השנתי, המצוי באתר זה. לאחר מכן, מסוף אוקטובר, נחזור להתחלה – ז"א לתחילת האייקי-טאיסו, ונתחיל מחדש לעבור הן על האייקי-טאיסו כולו, הן על הטכניקות הבסיסיות של סיידוקאן אייקידו, והן על העקרונות (היסודות הפילוסופיים) של השיטה שלנו.
בחוד האחרון הקדשנו יותר זמן לעבודה עם כלי – כלי נשק. אנו נמשיך ונעסוק בכלי נשק – בשיפור המיומנות בכלי נשק, ובהיעזרות בכלים אלה לצורך הבנת טכניקות אחרות, עם ידיים ריקות (בלי כלי נשק). באחד השיעורים הזכורים לי, עבדנו לסירוגין עם ובלי חרב. התקווה שלי הייתה כי בהדרגה נתרגל לנוע בצורה ממוקדת, אפילו אם אין לנו חרב בידיים, ולחילופין – נלמד ונפנים כיצד להיות זורמים ונינוחים וטבעיים עם חרב ביד – ממש כפי שאנו ללא כלים. כך אפשר ליהנות משני העולמות – לשפר את העבודה עם חרב ולשפר את העבודה ללא חרב באותו הזמן. כאשר החרב כבר איננה בידיים שלנו – אנו עדיין "מרגישים" אותה. משהו בתנועת הגוף שלנו מגיב על כך שאנו החזקנו חרב. כך החרב עוזרת לנו למקד את התנועות שלנו, להיות בטוחים שהתנועה שלנו מקורה במרכז (בסייקה-נו-איטן), וכן לוודא כי שתי הידיים שלנו "מחבורות" זו לזו (אינן בורחות הצידה בעת ביצוע טכניקה), וכי התנועה מתחילה עם היד הקרובה לגוף – זו הקרובה למתניים.
אפשר לחשוב על דוגמה שהיא שונה מאוד אבל גם מאירת עיניים בנודע לעבודה עם כלים: נהיגה במכונית. בין אם אנו רוצים בכך או אם לאו, ובין אם אנו מרגישים זאת או אם לאו, הנהיגה במכונית מתנה ומעצבת את הגוף שלנו בצורות מסויימות. זה די ברור. הישיבה מול החלון הקדמי, האחיזה בהגה, מוט ההילוכים ועוד. אולם המענין הוא לראות כיצד ללא מכונית בידיים" אנו ממשכים להתנהג כאילו אנו עדין במכונית. ההתניות של הגוף אינן חולפות לחלוטין, ואנו קצת ממשיכים להתנהל ולהתנהג כאילו אנו נוהגים בצורה כזו או אחרת. קשה לראות או להרגיש את זה, וגם – בניגוד לעבודה עם חרב – כלל לא בטוח שזה דבר טוב לגוף שלנו. אולם כדאי לשים על זה ב. זה נכון גם לגבי עבודה עם כלים אחרים – מחשב, למשל. בכל מקרה ההתניות הן הדדיות.
משהו לחשוב עליו/איתו
להתראות על המזרן
