ניקיו-נות

שלום רב לכולם, מספר הודעות – נא לקרוא עד הסוף.

Hi everyone – a few messages – please read through

ראשית, בשיעור ביום ראשון הקרוב אנו נקדיש זמן לנקות את הדוג'ו – האולם (שואב אבק), המזרנים (קרצוף יסודי) ומסביב (הכניסה לאיזור של האולם, חדרי המלתחות וההלבשה ועוד). נקרא לזה ניקיו(נות) (הזכויות שמורות לציון). לצורך השיעור על ניקיו(נות) אני מבקש להביא סקוצ'ים, חומרי ניקוי לאסלות, חומרי ניקוי לחלונות וכן למרצפות. ככל שנהיה יותר יהיה לנו יותר קי וככל שיהיה לנו יותר קי עבודת הניקיו(נות) תהיה יעילה וטובה יותר.

Firstly, during the class in this upcoming Sunday we will devote time to thorough cleaning of the Dojo – scrubbing the mats, the area around them (vacuum cleaning the carpet), and the dressing and shower rooms and more. Please bring with you some cleaning materials – for either floor, windows and the mats, and of course – cleaning Ki!

שנית, בהמשך להודעה הקודמת ולמה שכתבתי על הביקור בסמינר השנתי של סיידוקאן אייקידו, ראה לאחורנה אור העלון של האירגון (Seidokan Communicator). במשך עשרות שנים ערך דאג וודל סנסיי את העלון, ואילו מעתה עורכת אותו תמי קלוק. אפשר לראות זאת, כי לעלון חזות צבעונית וידידותית יותר. למי שעדין אינו מכיר, מדובר בחוברת קצרה הרואה אור כשלוש-ארבע פעמים בשנה ובה אינפורמציה עדכנית על האירגון שלנו, סיפורים, חוויות ורשמים מסמינרים שנתיים ומסמינרים ושיעורים מקומיים, טכניקות שפותחו לאחורנה ועוד. אני מאוד ממליץ לקרוא את החוברות האלה כאשר הןם יוצאות, וכן לקרוא את חוברות העבר. החוברות נמצאות כולם באתר וקל להוריד אותן ולקרוא בהן. החוברת האחרונה מוקדשת כולה באופן טעבי לסמינר השנתי האחרון. אני ממליץ בחום. הנה הלינק. החוברת גם כוללת כמה התייחסויות לשיעור שהעברתי בסמינר, שכבר ציינתי שהשאיר רושם טוב מאוד. (למי שמעוניין לקרוא חוברות ישנות יותר - אני ממליץ על כך בחום - הנה הלינק).

Second, and the following the last post regarding Oren and My own participation in the Seidokan Annual Workshop in L.A., some more images and impressions from the seminar are written in the recent Seidokan Communicator. The Seidokan Communicator is our organization’s newsletter, where short articles about the organization, the people in it, Seidokan techniques and more are elaborated. The recent Seidokan Communicator is naturally dedicated to the recent Annual Seidokan Seminar, and there are some references about the class I gave there – about the “Enkei Dance”. Here's the link. For reading older Communicators (which I warmly recommend, please click here).

בברכת גמר חתימה טובה,
חיים

With any questions lease don’t hesitate to constant me at 0507605969

Chaim

מספר הודעות משמחות a number of happy messages

שלום רב,

ראשית, מצ"ב הלינק למבחן חגורה שחורה (שודאן) של אורן שמיר. המבחן נערך ביום שישי (שלשום), בתאריך 3 בספטמבר, 2010. הבוקר כולו היה מהנה מאוד ואני מודה לכל האורחים, התלמידים, המורים והאוקאים שבאו והשתתפו המבחן. הנה הלינק. כפי שאני תמיד אומר, המבחן הוא של כולנו ואנו כולנו משתתפים בו בדרכים אלה או אחרות.

Hello everyone. Firstly, please see the link to the black belt exam (Shodan – first degree black belt), performed by our Oren Shamir on September 3, 2010. The entire morning was harmonious and joyful and full of Ki, and I wish to take this opportunity to thank all the guests, students, teachers and Ukes who came and took part in the exam. Here’s the link.

שנית, בימים הקרובים חל ראש השנה וגם סיום צום הרמדאן ועיד אל פיטר. תוכנית השיעורים היא כזו:
א. השבוע יתקיימו השיעורים בימים א-ג כרגיל, אך לא יתקיימו שיעורים ברביעי ובשישי.
ב. בשבוע הבא השיעורים מתקיימים כרגיל אך לא ביום שישי (19.9) – ערב יום כיפור.
ג. בשבוע שלאחר מכן שיעורים כרגיל בימים א-ג (19-21.9) אולם לא נתאמן בסוכות – ז"א שהשיעור הבא יתקיים ביום שישי (1.10).
כמובן שאפשר (ורצוי) להתארגן ליוזמות ספונטאניות של אימנים אם רוצים. לאחר החג שבאחד מימי השישי נקיים סמינר של חצי יום במושב בו גר שלומי – כפי שעשינו בשנה שעברה.

Second, shortly we will celebrate the Jewish New Year (Rosh-Hashana) and the end of the Month of Ramadan, with Eid Ul-Fitr. Please note the days during which we will not have regular training:
a. this week classes are as usually Sunday-Tuesday, but there will not be classes on Wednesday and Friday.
b. next week classes are as usually but for the Friday morning classes (19.9) that will not be held (the evening of the Day of Atonement).
c. in the following week classes are as usual Sunday-Tuesday (19.9-21.9), but we will not training regularly through Sukkot, and will resume regular training on Friday (1.10).
Please stay tune in case some spontaneous suggestions for training at the dojo (or elsewhere) will be raised.
Please note that I will not translate the following paragraphs because of their length, and I apologize for this. In the following, I describe some of my wonderfully deep and enjoyable experiences, as I attended the Seidokan Aikido Annual Workshop, which took place earlier this year (June, 2010) in Los Angeles.
I wish everyone a happy New Year and happy holiday season .

שלישית - עניינים קצת פחות טכניים.
מבחן השודאן של אורן שמיר מהווה אפשרות להשלים מעגל. יש בחיים מעגלים גדולים ויש קטנים, ועכשיו אני עסוק במעגל קטן שקשור בחוויה המיוחדת והמשותפת שעברנו ביחד אורן ואנוכי בעת ההשתתפות שלנו במחנה השנתי של סיידוקאן אייקידו בלוס-אנג'לס מוקדם יותר השנה (בחודש יוני). בדוג'ו סיפרתי מספר פעמים מקטעים על חוויות הנסיעה ההיא, אולם אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לספר כאן מעט יותר בהרחבה, וכדי להעלות את הדברים על הכתב ועל האינטרנט כדי שמי שירצה מתי שירצה יוכל לקרוא בהם.
בתחילת השנה הזמינה אותי גב' קוביאשי לבוא ולהשתתף במחנה הקיץ השנתי שיתקיים השנה בלוס-אנג'לס. זו לא היתה השנה הראשונה שבה הוזמנתי. למעשה, מאז כמה שנים סת' סומר סנסיי (המורה הראשי בדוג'ו בתל-אביב) ואני הוזמנו לסמינר השנתי וסת נסע לפני כשנתיים, אולם רק השנה יכולתי מבחינת לוח זמנים של עבודה ומשפחה להיענות להצעתה הנדיבה של גב' קוביאשי ולנסוע.
ההזמנה לביקור ב"עיר המלאכים" נתנה לי גם אפשרות שמאוד שמחתי עליה לבקר משפחה שלי שחיה שם, או שאולי עלי לכתוב משפחה נוספת שלי – דודתי ודודי ובני דודי שחיים שם הרבה שנים, ושהם קרובים אלי ויקרים לי מאוד. כך שבעצם הייתי ב"שתי חתונות" במהלך כשבוע ימים שבו הייתי שם.
לאחר הנחיתה הרכה השתתפתי בשיעור חגיגי שהתקיים יום לפני פתיחת הסמינר עצמו – ביום חמישי בערב בדוג'ו המרכזי (ה"המבו דוג'ו") של השיטה שלנו בלוס-אנג'לס. זו היתה הפעם הראשונה שאני מבקר בדוג'ו המרכזי שלנו במקומו הנוכחי בשדרות קולורדו. ביקרתי בדוג'ו הקודם שהיה בשדרות היפריון (Hyperion Av.), וזאת לפני הרבה שנים (1991). הרגשתי התרגשות רבה עת הלכתי במגרש החנייה על האספלט, ובין שלטים של מסעדות ושלטי החוצות ראיתי שלט די גדול של האייקידו שלנו. הרגשתי דפיקות לב והרבה התרגשות. אני בקשר ריגשי ארוך שנים עם האנשים שם והנה אני סוף-סוף מגיע לביקור.
הדוג'ו עצמו אינו גדול מאוד, אולם הוא יפיפה ואלגנטי ויש בו הרבה ריהוט דקורטיבי מעץ שמכין אחד המורים, אנדריאס הססינג (Andreas Hessing) במו ידיו. השיעור התקיים ביום חמישי בערב והשתתפו בו עשרות מתאמנים עם חגורות שחורות (מלחיץ...) - חלקם מתאמנים קבועים בדוג'ו וחלקם אורחים בדיוק כמוני, שנחתו בלוס-אנג'לס יום לפני הסמינר. בהזדמנות זו כמה שמחתי לפגוש ביונתן שגיב, שטס ממזרח ארה"ב (שם שהה עם משפחתו בשנה האחרונה לרגל לימודי הפוסט-דוקטוראט באונ' ייל), כדי להתאמן בדוג'ו המרכזי בל.א. יונתן כבר היה שם יומיים לפני כן באימונים, ולצער כולנו לא יכול היה להישאר לסופ"ש של הסמינר עצמו. היה עליו לרוץ מייד אחרי השיעור לשדה התעופה ולטיסה בחזרה לחוף המזרחי, אבל הספקנו להתחבק ולראות אחד את השני. בינתיים, אגב, יונתן ומשפחתו שבו ארצה ואני מקווה לראות את יונתן אצלנו לעתים קרובות (הוא כבר השתתף במבחן השודאן של אורן והיה אוק). בהזדמנות זו גם פגשתי באורן, שהיה בנסיעת עבודה לא רחוק מלוס-אנג'לס, והצליח להכניס את הסופ"ש של הסמינר השנתי לתוך תוכנית הנסיעה שלו. לכן אפשר לומר שהרגשתי והתרגשתי ממש כמו בבית - בדוג'ו של הר הצופים...
השיעור היה מרתק. הוא נמשך כשעתיים שהיו עמוסות מאוד: ארבעה מורים וארבעה שיעורים שכללו את הסנסיים: ג'ו קרוטי (מיודעינו), מיצ'יו קוביאשי ובני הזוג מארק וג'נין קרייפו. תנו לי להציג את הדמויות. את ג'ו קרוטי אנו מכירים, ומיצ'יו קוביאשי (דאן ארבע) היא הבת של... והיא אייקידוקא ומורה נפלאה בזכות עצמה. הייתי בשיעור שלה גם בסמינר עצמו והתאמנתי איתה והיה ממש ממש טוב ורך וזורם. היא ומדויקת ומכירה את החומר לפני ולפנים. בני הזוג מארק וג'נין קרייפו מתאמנים בשיטה שלנו עשרות שנים. מארק קרייפו הוא למעשה ראש השיטה כיום (הוא שיהאן דרגת דאן 7), וג'נין קרייפו היא בכירה גם כן והיא האחראית על פיתוח הקי בשיטה. השיעורים של כולם היו ממש טובים וברמה גבוהה מאוד. גם מבחינת החומר וגם מבחינת הקי הם היו מאוד סיידוקאניים – מלאים ומתומצתים.
ערב זה היה ההזדמנות עבורי לפגוש בשתי נשים שעמן יש לי קשר ארוך שנים אך אינני רואה אותן כמעט - גב' קוביאשי ובתה מיצ'יו קוביאשי. אחרי בערך עשרים שנים שלא ראיתי את גב' ק. ואחרי התכתבויות אינספור והמון חום ואנרגיה חיובית ממנה זה היה נפלא לתת/לקבל חיבוק. גב' קוביאשי היא אישה יפנית קטנה, שקטה וצנועה, שמציינת כל הזמן כמה היא עמוסה, והיא נותנת רוח חיים ואנרגיה ורעיונות לכולם בסביבה שלה (אני מחשיב את עצמי בירושלים כמישהו בסביבה שלה). יש לה אינסוף אנרגיה ומחוייבות עמוקה ומשפחתית לשיטה לרעיונות ולעקרונות של ר. קוביאשי סנסיי. גב' קוביאשי היא אמלנתו של סנסיי ר. קוביאשי – יוסד השיטה (סיידוקאן קאנצ'ו). היא הכירה את קוביאשי סנסיי באייקידו, ולמען האמת היא התאמנה עם קואיצ'י טוהי סנסיי בשנות החמישים עוד לפני שקובאישי סנסיי התחיל להתאמן איתו. כיום גב' קוביאשי היא "קאנשו" (Kanshu) בשיטהש שלנו - היא זו שחותמת על תעודות החגורות השחורות והיא הבעלים של אירגון סיידוקאן אייקידו (של העמותה שהקים ר. קוביאשי סנסיי: Aikido Institute of America או בקיצור A.I.A.). זה היה מאוד מאוד מרגש לפגוש אותה ולשוחח עמה וללמוד ממנה במהלך הסמינר. למעשה ההתרגשות לא פגה במהלך כל הסמינר שהיה בסופ"ש ההוא, שכן גב' קוביאשי נכחה בו כל הזמן: לרוב עם גי והקאמה על המזרן, אולם לעתים ישבה לא בבגדי אימון אלא לצד המזרון. היא כל הזמן צפתה והיא ברור שהיא לגמרי מחוברת להכל ולכולם.
אחרי שהשיעור המרובע באותו ערב ביום חמישי, ואחרי כיבוד יפני מסורתי ועוד חיבוקים, חיוכים ופרידות לעת ערב, אורן ואני יצאנו לבלות והיה גם-כן ממש נחמד. מצאנו מקום סימפאטי לא רחוק מהדוג'ו, והיה לנו זמן לשוחח ולעכל את השיעור/ים שעברנו ואת האנשים שפגשנו ואת האנרגיות שהרגשנו. קשה להסביר את זה אבל ההרגשה היתה ממש טובה.
למחרת בצהריים נפגשנו, ונסענו לקמפוס של אונ' ליולה (Loyola University) בלוס-אנג'לס, שם התקיים הסמינר. את הסמינר מארגנים ומארחים כל שנה חברים אחרים בארגון (אנחנו, למשל, יכולים לשקול להרים סמינר שנתי שכזה), והשנה הרימו את הסמינר בני הזוג Sal and Aurora Hernandez . לשניהם דרגת דאן 3, ושניהם פשוט מקסימים – רגועים, נעימים, חייכניים. אורן ואני התפלאנו שוב ושוב על כך שבכלל לא רואים שמחנה של 100 איש עם שני לילות וכל הלוגיסטיקה והארגון הכרוך בכך יושב להם על הכתפיים. הם היו נינוחים ונעימים והתאמנו כל הזמן. כך שגם איתם היה מצויין.
שנינו חלקנו חדר של מעונות בו השתכנו משתתפי הסמינר, והיה נחמד כי יכולתי להתעלק על אורן כל הזמן, וחלקתי איתו לא רק חדר אלא גם כל מיני דברים אחרים שהיו חסרים לי והיו שלו. בחדר שלידנו התאכסנו דאג וודל סנסיי וסנסיי אנדריאס הסינג מהדוג'ו המרכזי (אותו הזכרתי קודם). זה היה מאוד משעשע, כי מדי פעם הם צצו בחדר שלנו וסיפרו בדיחות, שתינו בירה, ריכלנו ובקיצור... היה כיף.
הסמינר עצמו היה דחוס מאוד ואינטינסיבי. הוא כלל חצי יום ביום שישי, את כל יום שבת (משהו כמו 12 שעות אימונים...) ועוד חצי יום ביום ראשון. כך שעיקר העוצמה היתה ביום שבת. המדובר לא רק על עוצמה פיזית ודחיסות של אימונים אלא גם המון די ועצמה ריגשית של להיות בתוך משפחה. ביום זה (וגם ביום א'), התחלנו במיסוגי (תרגילי נשימה בישיבה) של חצי שעה בשש בבוקר לערך. ביום שבת זה היה חזק במיוחד, כי אלה היו התרגילים של פעמונים וקריאות חוזרות ונשנות – כמו שדאג וודל סנסיי עשה אצלנו פעם אחת. ג'ו קרוטי הוביל את תרגילי הנשימה בצורה מרשימה, וזה היה סידור מאוד מאורגן ומאוד אסתטי: ג'ו קרוטי שהוביל את כל הענין בצעקות רמות עם המון קי ישב בראש המזרן פונה שמאלה. מולו ישבו שלושה לפי סידור קבוע: מארק וג'נין קרייפו ומיצ'יו קוביאשי. לצידם ישבנו אנחנו – משהו כמו עוד 15-20 מורים בכירים עם פעמונים. ומאחורינו, בשורות מסודרות ישבו עוד כמאה משתתפים בסמינר ללא פעמונים. כך שזה כשלעצמו כבר היה חוויה משמעותית. (אחרי זה, על חוף הים, ג'ו קרוטי סנסיי נזף בי קלות שהמיהרתי את הקצב מעט יותר מדי. זוהי בסך-הכל הפעם השנייה בחיי שאני עושה מיסוגי כזה אז לא נורא. ההתפעלתי מכך שבתץוך כל הנשמות וההמולה של הקריאות החוזרות ונשנות והפעמונים הצליח קרוטי סנסיי לשמוע את הקצב שלי וכנראה גם של כל אחד ואחד ואיפה הוא מיהר או האט!)
המבנה של הסמינר היה גם הוא מלא מאוד ואינטנסיבי, עם מעט הפסקות בין השיעורים השונים. במשך היום היו כמה וכמה פעמים אייקיטאיסו מקוצרים ומהירים (15 ד'), וזה הדגים לנו את החשיבות של תרגילים בסיסיים אלה, כמו גם לראות איך מורים שונים – חלקם וותיקים וחלקם פחות וותיקים – מעבירים אייקיטאיסו במהירות לקבוצה מאוד גדולה של אנשים. לעתים היו בלבולים ולעתים אורן ואני (ויש להודות שגם מורים אחרים) התלוצצנו ביננו לבין עצמנו על הסגנון השונה מאוד שיש למורים שונים המעבירים את האייקיטאיסו. את השיעורים עצמם העבירו המורים היותר בכירים של השיטה, ביניהם כמו ממיודעינו: הסנסיים לארי וודהרה, דאג וודל, ג'ו קרוטי, ועוד. לצער כולנו סנסיי דן קוואקאמי לא יכול היה להגיע לסמינר השנה, שכן היתה לו שוב בעיה ברגל, וכולנו חתמנו על גלויה שנשלחה אליו מהסמינר ובה איחולי רפואה שלמה ומהירה. באשר לשיעורים באותו יום – הרי שגם לעבדכם היתה הזדמנות להעביר שיעור וזה היה ממש מרגש ומלחיץ.
הוזמנתי מראש להעביר שיעור, וזה כשלעצמו היה ממש מרגש ומלחיץ ומאתגר. בחרתי ללמד מה עם לא אנקיי-אונדו ואנקיי נגה, ובו בזמן להדגיש שני דברים נוספים שנראו לי חשובים: התפקיד המרכזי שיש לאוק בפיתוח השיטה שלנו (הרבה פעמים באומנויות לחימה ובכללן גם באייקידו יש דגש יתר על הנגה), וכן לדבר על האסתטיקה של אייקידו ועל העובדה שאנו כולנו בעצם סוג של אומנים. זה קשור בעיני במושג ה"דו", שהוא דרך חיים של... אך גם אומנות של... ואני לוקח את ההבנות האלה ברצינות רבה. במישור עמוק יותר זה קשור כמובן גם ב"קי" – כי שם או משם האומנות, כל אומנות. זה נשמע כמו הרבה מאוד לשיעור אחד ואכן זה היה הרבה מאוד, והלך ביחד עם העובדה שהשיעורים שם מאוד מתומצתים וברמה גבוהה מאוד. כשאני כותב את זה כאן ועכשיו אני מבין שהשיעורים הם בעצם מאוד "סיידוקאניים": הם לא רק על מה זה טכניקות או רעיונות בסיידוקאן אלא הם גם ממחישים ומדגימים מה זה תמצות ויסודות: הרבה מאוד חומר במעט זמן ומעט תנועות ומעט מילים. אני חושב שאלה שנכחו בשיעור שלי מאוד נהנו. קיבלתי המון מילים חמות, ומה שהיה יפה ומענין בשבילי היה שלכל אחד הייתה סיבה שונה שבגללה הוא החמיא לי על השיעור ושיבח אותו. בין הדברים השונים שציינו המתאמנים והמורים היו: א. התנועה המעגלית שעסקתי בה וחשיבותה לאימון ולהרמוניה. ב. המקום המרכזי של נשימות באימון שלנו ובתנועות הגוף. ג. החשיבות של העבודה של האוק להתפתחות השיטה – כל שיטה של אומנות לחימה, והאימון של אוקאים טובים, ד. הצד האומנותי של אומנות האייקידו והתנועות שלנו (אמרתי ש"כולנו בעצם אומנים"). ה. החשיבות של ההנאה מהאימון על המזרן בפרט ומה"דו" בכלל (הדגשתי שחשוב שנהנה מרגעי האימון שלנו). כל זה מאוד ריגש אותי ושימח אותי, ואפשר אולי ברגע של הגזמה לומר שזה אחד הרגעים של השיא ב"דו" של אייקידו שלי. רק שעבורי ה"דו" הזה לא כל-כך מורכב משיאים אלא מהרבה מאוד שעות לא מזהירות ושיעורים שלצערי ולשמחתי אינם כולם מזהירים.
כמובן שמאוד נהניתי מכל השיעורים שהיו שם, ואני חושב שכך גם אורן. היו שיעורי נשק יסודיים (קנגי מספר 3 וג'וגי מספר 3). היום היה ארוך מאוד ולקראת השיעורים של הערב כולנו חשנו מותשים – גם פיזית וגם נפשית. בסוף יום האימונים המנהג הוא שכמה מהמורים הבכירים יושבים מול הקבוצה כולה וזה זמן לשו"ת: שאלות ותשובות. אך אף אחד לא שאל שום דבר. מארק קרייפו, שהשתלב היטב עם הענין, אמר שאם אף אחד לא ישאל שאלות אנו נלך מוקדם יותר להתקלח ולאכול – ואז כולם פרצו צחקו וכך נסגר יום האימונים הארוך הזה.
אני לא יכול להרחיב על התכנים של השיעורים עצמם: גם כי זה ייקח עוד ועוד מקום וגם כי אלה הדברים שצריך לעשות בדג'ו ולא לכתוב עליהם באתר. אבל היו שתי נקודות מרגשות במיוחד עבורי באותו יום, ואני רוצה לשתף בהן. האחת היתה כאשר באמצע היום היה טקס חלוקת תעודות של חגורות שחורות בדרגה גבוהה בשיטה שלנו. אנדריאס הסינג קיבל דאן שש (Rokudan) וכך גם ג'נין רייפו. מיצ'יו קוביאשי קיבלה דאן ארבע (Yondan). הפרוצדורה היא שמארק קרייפו נותן את התעודה הפורמאלית, ואז גב' קוביאשי נותנת את התעודה הקלאסית אותה היא כתבה במו ידיה. תוך כדי כך גב' קוביאשי גם קוראת את כל הכתוב בתעודה ביפנית. כאשר קראה את התעודה שנתנה לביתה קולה נשבר ממש. גם בגלל ההתרגשות והשמחה, וגם אני מניח שבגלל הצער שאבא שלה מיצ'יו – קוביאשי סנסיי – לא היה שם לתת לה את התעודה ולראות כיצד אייקידו נהיה לחלק כל-כך משמעותי גם בחיים שלה. רגע מרגש ועצוב נוסף היה באותו ערב. שכן לא רק שהיה יום ארוך מאוד, אלא גם נגפשנו בערב באחד האולמות של האוניברסיטה על יין סקה פני, כדי לדבר על תוכניות האירועים הקשורים לחגיגות 40 שנים לAIA ושלושים שנים ליסוד סיידוקאן אייקידו. גב' קוביאשי דיברה לפני כולם וגם כאן מאוד התרגשה והתעצבה – ועמה הבת שלה ובעצם כולנו, ביחס לכך שקוביאשי סנסיי לא זכה לראות את מה שהקים. כך שכאשר אני מדבר על האינטנסיביות אני מכוון ומתכוון לא רק לטכניקות ולעוצמה, אלא גם לרגשות ולקירבה ולהוקרה ולשיתוף של כולם.

אני מתקרב לסיכום ורוצה לומר שהביקור בסמינר הפגיש אותי עם המון אנשים מאוד מאוד חיוביים ועם רמה מאוד גבוהה של אייקידו. קשה לי לומר כמה נהניתי מהמפגש וכמה התרשמתי מכל מי שפגשתי שם – כולם כל-כך נחמדים ואדיבים ומשתפים ומחייכים. הבנתי גם כמה דברים עלינו ועליהם. אחד זה שהמורים שבאים לבקר אותנו פה הם ממש ברמה גבוהה בליגה עולמית. קשה להפריז בענין זה. גם על רקע של הרבה מאוד אייקידוקא בסיידוקאן יכולתי להעריך את הרמה המעולה והמדהימה ממש של וודל סנסיי, וודהרה סנסיי קרוטי סנסיי ומורים אחרים. באותו זמן יכולתי לראות את אורן מתאמן (וקצת את יונתן בשיעור ביום חמישי), וגם לראות את איך השיעור שלי השפיע והתקבל כל-כך טוב, ולדעת שיש לנו מקום וחלק חשוב באירגון העולמי של סיידוקאן אייקידו. לא רק שיש אצלנו רמה וידע גבוהים, אלא שיש לנו גם מה לתרום ולחדש לחברינו האייקידוקא מעבר לים. חשוב שנעשה כן.
נקודה שנייה הקשורה בנקודה הקודמת: אלה היו ימים ספורים אבל רבי רושם מאוד עבורי. הם השאירו בי חותם שלא היה קשור רק לרמה ולאיכות של הטכניקות, אלא גם לטוב וחום ליבם של המתאמנים בשיטה שלנו. אני מתכוון לכולם שם, אולם החוויה עיקרית ומיוחדת היתה לי הפגישה עם גברת קוביאשי. התכתבנו והיינו בקשר במשך שנים ארוכות למדי, אולם לא נפגשנו מאש 1991 וכעת זה היה מאוד חזק וכאמור השאיר בי רושם רב. אני מצטער שרק עכשיו פגשתי בה ובאחרים ויכולתי להשתתף בסמינר השנתי. אני מתכוון לנכוח בסמינרים אלה עוד ולעשות זאת לעתים קרובות. אני מציע שיותר מאיתנו ייסעו להשתתף בסמינר השנתי. מדובר בוודאי בכל המורים אך גם בתלמידים מתקדמים בדוג'ו. זו פשוט חוויה שקשה להכילה במילים ובתיאורים והיא מאוד תרומת להבנת השיטה שלנו. הנסיעה שלי התאפשרה כחלק ממלגה שנותן הדוג'ו המרכזי, ולא הייתי יחיד: היו עוד כשישה מלגאים ומלגאיות שעזרו להם להגיע לסמינר. אני מניח שכך זה כל שנה וזה יכול כמובן לעזור. חשוב שיהיו לנו קווים פתוחים אל האירוע החשוב הזה הנמצא בלב השיטה שלנו - גם קווים של אנרגיה וידע וגם קוים של תחבורה והשתתפות ממש גופנית.

בברכת שנה טובה והרמונית וחג שמח,
חיים