שלום לכולם !
אני מקווה שעובר עליכם קיץ נעים. אחרי הסדנא המאומצת שלנו, אני יודע שבקיץ יש קצת ירידה בפעילות - למי שמתאמן זה זמן מצויין לקבל יותר תשומת לב מפוקסת, ולמי שלא - לנוח ולאגור כוחות, ולחזור ביתר שאת כשהחום מרפה קצת.
בשבוע שעבר התקיים כאן סמינר שנקרא 'סמינר קיץ אינטנסיבי'. בסמינר לימדו שלושה מורים - פטריק קסידי, שאני שוהה בדוג'ו שלו, הוא הבכיר מבניהם, דירוורד שהוא מורה ותיק שפטריק הביא איתו מארה"ב כשהיגר לשוויץ, וביורן סו, שוודי שגר ומלמד בלונדון, והיה לתקופה אוצ'י-דשי ביפן - באיוואמה - יחד עם פטריק ומיילס. כולם מורים מעולים ובעלי אייקידו מעולה, וסגנונות אישיים שונים, אך כולם ממסורת איוואמה.
הסמינר אכן היה אינטנסיבי. בתוכנית כ 10 שעות אימון ברוב הימים, והיו שיעורים שהמשיכו עוד שעות מעבר לזמן המתוכנן. הימים החלו באימוני נשק מול אגם ז'נבה בשש וחצי, אח"כ מדיטציה, ארוחת בוקר ושיעורים כאלה ואחרים עד הלילה. רוב האימונים באייקידו, אך היו גם שיעורי יוגה אחדים.
בעוד שיעורי הנשק טכניים יותר, רוב השיעורים בסדנא כמעט ולא כוללים טכניקות ספציפיות. עיקר הדגש הוא על תנועה חופשית, וחקירה דרך אייקידו - של נושאים משותפים וכן נושאים ספציפיים לכל מתאמן ומתאמן. כל מורה מביא את הסגנון שלו, אבל לכולם יש את היכולת ללמד דרך אייקידו איך להשתחרר יותר, לנוע נכון, לתפוס את הסביבה ואת האחר בצורה כוללת ולא מתעמתת. הרבה מהשיעורים מובילים לכך שלא מבצעים טכניקה ספציפית, אלא הטכניקה קורית מעצמה כאשר האוקה תוקף בצורה טובה והנגה מגיע באופן טבעי ועם פוקוס נכון. את שלושת המורים מעניין ללמד משהו באמצעות אייקידו, ולא אייקידו רק כאומנות או כאמצעי להגנה עצמית. הסדנא נעה סביב הנושאים של שחרור הגופ - שחרור הלב - שחרור המודעות. זו אכן חוויה חזקה מאד עבורי.
מעבר ללימוד בסמינר, יש את חווית החיים כאוצ'י דשי. בזמן הסמינר גרנו כ- 16 איש בדוג'ו, חלק ישנים במיטות אך חלק (כמוני) על הטטמי. בין שיעור לשיעור האוצ'י דשים קונים מצרכים ומכינים ארוחות לכולם, דואגים לניקיון, ומנסים להתקלח ולכבס כשיש זמן - ואין הרבה. החיים בקומונה נחמדים מאד, אני לומד הרבה על בישול (לא קשה כשלא יודעים כלום מראש) - אחד האוצ'י דשים הוא שף מקצועי והוא מכין לא מעט, החל מלחם טרי וכלה בקונפי מדהים. יפה כמה הרבה אפשר לעשות עם תקציב נמוך ומטבח קטן. בזמן הסמינר החיים גם היו לא קלים - לחיות מתוך תיק שאין ממש מקום לפתוח, ועם חדר שירותים אחד ל 30-40 איש, ולחץ פיזי ונפשי של שיעורים רבים ומצויינים וכל מה שבין לבין. עכשיו תם הסמינר וחוזרים לשגרה מנומנמת - היום בבוקר היה שיעור נשק ואז מדיטציה, ובערב עוד כשלוש שעות אימון (יש גם שיעור ילדים אבל אוותר עליו היום).
אתמול פגשתי מישהי שחיה כאוצ'י דשית כאן במשך 5 שנים. זה חריג - הרוב באים מדי פעם לתקופות של כמה שבועות (כמוני) או לתקופה ממושכת יותר של 8 עד 16 חודשים. ממש מדהים לראות את הרמה של כמה מהמתאמנים שגרו והקדישו את עצמו לאימון במשך שנתיים או שלוש - יש כאן מישהי שגרה כאן במשך שנתיים וחצי ואז עשתה את החגורה השחורה, והרמה שלה ממש מרשימה, וכן חלק מהילדים והנוער ממש מוצלחים.
כמו שכתבתי - יש הרבה רמות של לימוד עבורי. הכל משכלול הטכניקה שלי, לשכלול טכניקת הלימוד שלי, ניסיון ללמוד את הנושאים העמוקים יותר שפטריק באמת מעוניין ללמד (המילה לפתח יותר מתאים מהמילה ללמד), לתהות על מה באמת אפשר וכדאי ללמד דרך אייקידו ומה מתאים לארץ, ועל ההשלכות של כל אלה על מעשינו בירושלים, וכן כל מה שמסביב - החיים בשוויץ ובקומונה ולבטים שלי בקשר לעבודה ואורח החיים שלי. ויחד עם זאת, יש לי הערכה מחודשת למתרחש בירושלים - לאופן הלימוד של המורים בדוג'ו לדורותיהם - התכנים וצורת הלימוד, ולראייה של קוביאשי סנסיי, של מה חשוב ללמד, ולמה, ואיך. גם אם הביטוי של הדברים שונה כאן, אפשר לראות את הדמיון והמקבילות בין מה שהתפתח כאן ושם.
זהו עד כאן, אני הולך לטאטא את הטטמי. כל טוב !
אורן
