בשבועות האחרונים, בעיקר בעת שהות בת שבוע במלון בסיני במהלך סוף חודש אוגוסט, למדה בתי נועה לשחק בפינג-פונג. אמה למדה אותה, ונועה כעת נהנית להחזיק במטקה של העץ, ולהשיב מכות נמרצות ליריביה. יתכן שמסיבה זו, נזכרתי אני באחד המשחקים האהובים עלי בילדותי, משחק הפינג-פונג. כמו זיכרונות ילדות אחרים, גם זיכרון זה הוא חוויה מוחשית, גופנית. אינני זוכר מתי למדתי לשחק, אולם אני זוכר כי למדתי מאבי. אבי לא ידע ל"סובב" כדורים (זו היתה טכניקה חדשה), אולם הוא היטיב לשלוט בכדורים המגיעים לפינות השולחן, ומשחק עמו כלל עבורי ריצות שמאלה וימינה, אנה ואנה. בגיל הילדות והנעורים אני זוכר אינסוף שעות של משחק פינג-פונג, בעיקר במקלט לא ממש מואר של בנין אשר היה סמוך לבנין בו גרתי אני בירושלים. המקלט לא היה שלנו והיה עלינו להתגנב אליו כדי לשחק בתוכו. עלינו – בעיקר מדובר בחברי מיכאל ובי. שיחקנו יחד שעות, ערבים שלמים, ימים שלמים ואולי אפילו חופשות שלמות. לי היה יתרון על פניו. שיחקתי דפנסיבי, והייתה לי סבלנות אין קץ. הוא בתגובה – רתח. שכן חיכיתי עד שיעשה טעות וכך הייתי לוקח את הנקודות.
בעוד אני נזכר בתחושות ובתנועות של גופי בעת משחק הפינג-פונג בילדות, נזכרתי גם במערכת אחרת ודומה מאוד של תחושות ותנועות – תנועות של אייקידו. אכן, מצאתי להפתעתי דמיון רב בין התנועות האלה והאלה, ועל כך אני מבקש לכתוב בקצרה כעת. בדומה לטניס, גם בפינג-פונג ("טניס שולחן") תנועות הידיים מבוססות בעיקר על שני סוגים: תנועה עם איזור חזית-היד ותנועה עם איזור גב-היד. הראשונה נקראת forehand, והשנייה נקראת backhand. בדומה לטניס, גם בפינג-פונג, מאוד לא רצוי שהגוף יהיה בקו של הכדור המגיע. כך קורה שתנועות או מכות עם חזית-היד הן למעשה מכות בהן הכדור מגיע לימינו של השחקן (בהנחה שהשחקן ימני ומחזיק את המטקה ביד ימין), ומכות גב-היד הן למעשה מכות בהן הכדור מגיע לשמאלו של השחקן. כאמור, לא טוב להיתקע באמצע. לא טוב להיות מול הכדור, שכן קשה לבצע במצב זה את המכות ביעילות. כך שחלק מן המשחק נסוב סביב יציאה מקו התנועה של הכדור, והתאמה של היד והמטקה לכדור.
יתכן כי כבר הבנתם את הדמיון לאייקידו. הכדור מבטא קי. זוהי הארכה או extension של האנרגיה של היריב. ראשית יש לצאת מקו ההתקפה, ושנית יש לדעת להגיב עליה בהתאם – בתנועת/מכת חזית-היד או גב-היד. תנועות אלה משמשות אותנו לעתים קרובות באייקידו בצורה דומה מאוד. כאשר התוקף תוקף מקדימה ומצד ימין, או כאשר מתקרבת התקפה ואני נע שמאלה (וכך מסדר את קו ההתקפה לימיני), אוכל לבצע בקלות טכניקות עם חזית-היד (יד ימין). למשל טנ-צ'י נגה ("הטלת שמיים וארץ). או, מעט מורכב יותר: תפיסת פרק-יד (קטטה-דורי) איקיו או ניקיו. בכל אלה מעורבת חזית-יד ימין. הדבר נכון במהופך –צד שמאל.
אולם קורה שאני פועל כלפי אותה התקפה לא עם ידי שבאותו צד (אם ההתקפה מימין אז עם יד ימין), אלא עם היד הנגדית או הצולבת – יד שמאל (במקרה שההתקפה מימיני). למשל תפיסת יד-נגדית (קטטה קוסא-דורי) איקיו וניקיו. במקרים של איקיו או ניקיו מהתקפה זו, אעשה תנועה הדומה מאוד לתנועת מכת גב-היד (backhand). אפשר לחשוב כך על רבות מן התנועות של ידינו באייקידו – כתנועות של חזית-היד או גב-היד, כאשר קו ההתקפה הוא הכדור הלבן והביצתי, ועלי להסיט את גופי ימינה או שמאלה מקו מעופו המהיר. גם היחסים בין היד, המטקה, גוי וגופו של השחקן מנגד הם מעניינים. גם הם מזכירים מאוד את הקי שצריך לזרום בידי, כדי שהכדור יצא היטב מן המטקה שלי לכיוונו של השחקן השני. כך, אולי בגלל עת החגים שיש בה מן הנוסטלגיה, עלה מיכאל בזיכרוני, ביחד עם אותו חדרון בו היינו עושים עשרות טורנירים בפינג פונג. הייתה שם נורה צהובה, הרבה זיעה והתלהבות, והרבה רצון לנצח וטעם הצריבה של ההפסד. וכן היו שם שני גופים, המשחקים במשחק של אנרגיה וקואורדינציה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה