זמן מה לאחר המבחן של יוסף

זמן מה לאחר המבחן של יוסף ילנה ניגשה אלי ואמרה לי כי מאוד נהנתה לראות את המבחן. היא אמרה שהמבחן ארגן לה או סידר לה כמה וכמה דברים חשובים. למשל את סדרת התרגילים שאנו עושים בהתחלה של כל שיעור – האייקי-טאיסו, שלראשונה קיבלה תמונה שלמה וברורה על מה הם. דברים אלה לא הפתיעו אותי שכן אני מתמיד אומר על המזרן שמבחן הוא פרוייקט של קבוצה או של חוג ולא של אחד ויחיד. לכן כולם שותפים ומשתתפים במבחן בעצם, וחולקים את האחריות, את הסיפוק, וגם את ההערות כשיש. וכמובן שגם המבחן של יוסף היה מוצלח בלהדגים עניינים אלה.
לאחר מכן ילנה אמרה כי "אפילו נכנסתי אחרי כן לאתר האינטרנט של הדוג'ו כדי לקרוא על הדברים". או משהו בדומה לזה. זה היה מענין מאוד עבורי לשמוע שכן אני די מנדנד בשיעורים ומפציר להיעזר באתר שלנו ולקרוא וללמוד את החומרים המצויים בו. אולם מה שלמדתי מילנה, משהו שידעתי ממקומות/במקומות אחרים, שהוא שלכל דבר יש את הזמן שלו ואת ההבשלה שלו. כניסה לאתר האינטרנט איננה דבר מאוד מסובך, אולם היא צריכה/יכולה לקרות כאשר הדברים בשלים ומוכנים. כאשר אנחנו בשלים ללמוד דברים חדשים אנחנו לומדים אותם. אולי כאשר יש לנו מספיק בטחון עצמי או משהו כגון זה, ואנו מוכנים למפגש שלא יהיה קשה מדי או שלא יגרום לנו לחוויה לימודית שלילית.
אז, אם כך, אני ממשיך לנדנד להיכנס לאתר וליהנות ממה שהוא מציע, אולם אני מבין גם שיש מחויבות מסויימת ואחריות מסויימת ואפילו אולי פגיעות מסויימת בכניסה לאתר שלנו או לכל אתר אחר. ולכן אני ממבין שזה חלק מה"דו", או מדרך האייקידו שלנו, מה שמאוד עוזר לי להיות סבלני...