שלום רב לכולם,
אני מקווה שאתם בטוב ולא קר לכם מדי בחורף לא קר מדי זה.
1. בשעה טובה חנן רוזנברג קיבל השבוע את תעודת השודאן שלו (חגורה שחורה דרגה ראשונה = דאן 1). ברכות ומזל טוב לחנן!! הנה לינק לתמונה מהשיעור ביום ראשון.
2. בשבוע שעבר ביום שלישי נפגשנו אחרי השיעור אצל שרון ואני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות על האירוח. בהזדמנות זו קיבלתי מספר מתנות - כולל עציץ פרחי צבעוני ועוד - על קידום שהיה לי במכללת ספיר בה אני עובד. אני מאוד התרגשתי והופתעתי ורוצה להודות לכולם על המתנות ותשומת הלב החמה. כן ירבו!! נראה שלאחרונה ממש נחמד לנו ביחד וערבי המפגשים החברתיים - למשל הסושי אצל אלינה וילנה, הם ממש ממש כיפיים!!
3. הודעות: שלומי וחנן יוצאים בתקופה הקרובה לעשות קורסים של מדריכי אייקידו. זה טוב להם ובעיקר טוב לדוג'ו. בימי שישי בחודשים הקרובים אורן ואני נחליף את שלומי. בהצלחה לשלומי ולחנן.
4. טקסט קצר על לימוד שפה ואייקידו. אולי תהנו ממנו.
הסיפור הזה מתחיל די רחוק מכאן. מכתב נוגע ללב ששלח קרוב משפחה רחוק מצד אבי לאבי, עמו לא התראינו שנים. השבתי לו מייל. אחי הגדול הודה לי בחום על המכתב ששלחתי ושיבח את השפה בו הוא נכתב – אנגלית עשירה ומדוייקת. הודיתי לו על המחמאה, ונזכרתי במקרים רבים בהם עמיתים (לאקדמיה) שיבחו את האנגלית שבעטי, ומחשבותיי הפליגו:
בילדותי שהיתי עם משפחתי בארה"ב פעמיים, לתקופה של כשנה כל פעם. אז רכשתי את המבטא האמריקאי והפנמתי לא רק מילים וביטויים אלא גם משהו מהחברה האמריקאית ומהקשר שבין שפה, תרבות וחברה.
היו עוד רגעים רבים שצפו ועלו בזיכרון - חוויות שלי לומד אנגלית. אזכיר רק שתיים: הראשונה היתה שיעורי דוברי האנגלית בביה"ס היסודי בו למדתי (בירושלים), אצל הגב' טובי אש. הייתי בכיתה עם חבורת גאונים אמיתית, בנות ובנים של פרופסורים ירושלמיים (גם אני בעצם עניתי להגדרה זו, אך הם היו חכמים, חרוצים ומוסדיים הרבה יותר). בכיתה ו'-ז' דקלמנו שייקספיר ובלדות אנגליות ישנות, לפי מיטב מסורות ההוראה בביה"ס אמריקאיים מעולים, ובכל שבוע ביום חמישי התקיים בוחן איות על מילים אותן הציעו התלמידים עצמם. בכל יום הציע אחד התלמידים מילה, וכך הלך המאגר של המילים לבוחן וגדל משבוע לשבוע. בכל יום ראשון בשבוע, היה הבוחן שכתבתי חוזר אלי עם הרבה סימנים אדומים. תמיד נכשלתי בצורה מבישה , בממוצע בין 30-40. פעם אחת ממש השתדלתי ולמדתי במשך כל הסופ"ש, ואכן הרמה עלתה וקיבלתי 65! בכל פעם זה השפיל אותי ממש. פעם אזרתי אומץ וניגשתי אל המורה גב' אש וביקשתי שיחה עמה. בעיניים צורבות טענתי שאינני מתאים לקבוצת דוברי אנגלית, ושאני רוצה לעבור לכיתה הרגילה. גב' אש ניחמה אותי ודחתה את בקשתי בטענה שאני דווקא מתאים לכיתת דוברי האנגלית, אך את הרגשתי שיחה זו לא שיפרה.
רגע נוסף של לימוד השפה האנגלית, היה בשיעורים הפרטיים עם השכנה שלנו ברח' בלפור בירושלים. גב' פנינה שרם הייתה אישה מבוגרת מאוד, שנדמה לי שהתאלמנה, וגרה בדירה קטנה בשכנות לבית שלנו. כמובן ששנאתי את השיעורים הפרטיים האלה, שהיו נערכים אחר הצהריים - בזמני החופשי! אינני זוכר הרבה, אך באחד החיבורים שכתבתי והגשתי לה, גב' שרם תיקנה אותי ואמרה לאמי שאינני מרוכז משום שכתבתי מילה אחת בשתי דרכים שונות באותו עמוד.
בינתיים, בטח 25 שנים עברו מאז, המורה הפרטית לאנגלית נפטרה ודירתה הקטנה נמכרה.
אני יכול להמשיך כך עוד ועוד. מי לא?
אני חושב שלא תמיד יודעים מה זה DO אם האם אנו על ב-DO במהלך ההתקדמות. לדעת זאת זה סוג של כפריווילגיה. בדיעבד אני מביט אחורנית ומבין כי אוסף הרגעים האלה הוא חשוב והוא חלק מהלימוד המתמשך והמצטבר. ה-DO של לימוד אנגלית אקדמית, שמאפשר לי היום "לעשות טכניקות" באנגלית אקדמית. בדוג'ו יש כמובן שפות שונות, ביניהן יפנית, אעברית ונאגלית, ויש גם ערבית, רוסית, ארמנית, גרוזינית ועוד, ויש את השפה של התנועה עצמה: את המילים (ניקיו, איקיו, שיהונגה) וחשוב יותר: את התחביר וכללי ה"ניסוח" של טכניקה טובה: עבודה מן המרכז, קי זורם, ועקרונות כמו אירימי, טנקן ועוד.
להתראות על המזרן,
חיים
1. בשעה טובה חנן רוזנברג קיבל השבוע את תעודת השודאן שלו (חגורה שחורה דרגה ראשונה = דאן 1). ברכות ומזל טוב לחנן!! הנה לינק לתמונה מהשיעור ביום ראשון.
2. בשבוע שעבר ביום שלישי נפגשנו אחרי השיעור אצל שרון ואני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות על האירוח. בהזדמנות זו קיבלתי מספר מתנות - כולל עציץ פרחי צבעוני ועוד - על קידום שהיה לי במכללת ספיר בה אני עובד. אני מאוד התרגשתי והופתעתי ורוצה להודות לכולם על המתנות ותשומת הלב החמה. כן ירבו!! נראה שלאחרונה ממש נחמד לנו ביחד וערבי המפגשים החברתיים - למשל הסושי אצל אלינה וילנה, הם ממש ממש כיפיים!!
3. הודעות: שלומי וחנן יוצאים בתקופה הקרובה לעשות קורסים של מדריכי אייקידו. זה טוב להם ובעיקר טוב לדוג'ו. בימי שישי בחודשים הקרובים אורן ואני נחליף את שלומי. בהצלחה לשלומי ולחנן.
4. טקסט קצר על לימוד שפה ואייקידו. אולי תהנו ממנו.
הסיפור הזה מתחיל די רחוק מכאן. מכתב נוגע ללב ששלח קרוב משפחה רחוק מצד אבי לאבי, עמו לא התראינו שנים. השבתי לו מייל. אחי הגדול הודה לי בחום על המכתב ששלחתי ושיבח את השפה בו הוא נכתב – אנגלית עשירה ומדוייקת. הודיתי לו על המחמאה, ונזכרתי במקרים רבים בהם עמיתים (לאקדמיה) שיבחו את האנגלית שבעטי, ומחשבותיי הפליגו:
בילדותי שהיתי עם משפחתי בארה"ב פעמיים, לתקופה של כשנה כל פעם. אז רכשתי את המבטא האמריקאי והפנמתי לא רק מילים וביטויים אלא גם משהו מהחברה האמריקאית ומהקשר שבין שפה, תרבות וחברה.
היו עוד רגעים רבים שצפו ועלו בזיכרון - חוויות שלי לומד אנגלית. אזכיר רק שתיים: הראשונה היתה שיעורי דוברי האנגלית בביה"ס היסודי בו למדתי (בירושלים), אצל הגב' טובי אש. הייתי בכיתה עם חבורת גאונים אמיתית, בנות ובנים של פרופסורים ירושלמיים (גם אני בעצם עניתי להגדרה זו, אך הם היו חכמים, חרוצים ומוסדיים הרבה יותר). בכיתה ו'-ז' דקלמנו שייקספיר ובלדות אנגליות ישנות, לפי מיטב מסורות ההוראה בביה"ס אמריקאיים מעולים, ובכל שבוע ביום חמישי התקיים בוחן איות על מילים אותן הציעו התלמידים עצמם. בכל יום הציע אחד התלמידים מילה, וכך הלך המאגר של המילים לבוחן וגדל משבוע לשבוע. בכל יום ראשון בשבוע, היה הבוחן שכתבתי חוזר אלי עם הרבה סימנים אדומים. תמיד נכשלתי בצורה מבישה , בממוצע בין 30-40. פעם אחת ממש השתדלתי ולמדתי במשך כל הסופ"ש, ואכן הרמה עלתה וקיבלתי 65! בכל פעם זה השפיל אותי ממש. פעם אזרתי אומץ וניגשתי אל המורה גב' אש וביקשתי שיחה עמה. בעיניים צורבות טענתי שאינני מתאים לקבוצת דוברי אנגלית, ושאני רוצה לעבור לכיתה הרגילה. גב' אש ניחמה אותי ודחתה את בקשתי בטענה שאני דווקא מתאים לכיתת דוברי האנגלית, אך את הרגשתי שיחה זו לא שיפרה.
רגע נוסף של לימוד השפה האנגלית, היה בשיעורים הפרטיים עם השכנה שלנו ברח' בלפור בירושלים. גב' פנינה שרם הייתה אישה מבוגרת מאוד, שנדמה לי שהתאלמנה, וגרה בדירה קטנה בשכנות לבית שלנו. כמובן ששנאתי את השיעורים הפרטיים האלה, שהיו נערכים אחר הצהריים - בזמני החופשי! אינני זוכר הרבה, אך באחד החיבורים שכתבתי והגשתי לה, גב' שרם תיקנה אותי ואמרה לאמי שאינני מרוכז משום שכתבתי מילה אחת בשתי דרכים שונות באותו עמוד.
בינתיים, בטח 25 שנים עברו מאז, המורה הפרטית לאנגלית נפטרה ודירתה הקטנה נמכרה.
אני יכול להמשיך כך עוד ועוד. מי לא?
אני חושב שלא תמיד יודעים מה זה DO אם האם אנו על ב-DO במהלך ההתקדמות. לדעת זאת זה סוג של כפריווילגיה. בדיעבד אני מביט אחורנית ומבין כי אוסף הרגעים האלה הוא חשוב והוא חלק מהלימוד המתמשך והמצטבר. ה-DO של לימוד אנגלית אקדמית, שמאפשר לי היום "לעשות טכניקות" באנגלית אקדמית. בדוג'ו יש כמובן שפות שונות, ביניהן יפנית, אעברית ונאגלית, ויש גם ערבית, רוסית, ארמנית, גרוזינית ועוד, ויש את השפה של התנועה עצמה: את המילים (ניקיו, איקיו, שיהונגה) וחשוב יותר: את התחביר וכללי ה"ניסוח" של טכניקה טובה: עבודה מן המרכז, קי זורם, ועקרונות כמו אירימי, טנקן ועוד.
להתראות על המזרן,
חיים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה