חברות וחברים שלום רב,

מקווה כי העניינים בטוב.
ביום ג' הקרוב – 13-11-07 – נחזור למסורת ערבי הצפייה בסרטי אומנויות לחימה. הבחירה הפעם היא מוצלחת במיוחד: הסרט זטואיצ'י (座頭市 Zatōichi, טקאשי קיטאנו (ביים גם את קיקוז'ירו, זיקוקין די-נור), 116 דקות, 2003) של הבמאי היפני טקאשי קיטאנו. הסרט נחשב יצירת מופת, והוא הספיק לזכות במספר פרסי קולנוע חשובים והיה ל"שובר קופות". הסרט מספר על עלילותיו ומעלליו של סמוראי זקן ועיוור, ומשלב קטעי אומנות לחימה מדויקים ואסתטיים עם פס קול מעניין. אני מזכיר כי בדומה לסרט האחרון בו צפינו ("קיל ביל", כמדומני), גם בסרט זה יש סצנות מדממות לא מעטות.

אני מצרף מס' הפניות לאתרי אינטרנט מהם ניתן ללמוד על הסרט בעברית ובאנגלית:

http://en.wikipedia.org/wiki/Zatoichi_%282003_film%29

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2933430,00.html


פרטים על הפגישה: הסרט יתחיל בשעה 20:00 בדירתו של אורן. כתובת הדירה הנה:
רח' משמר הגבול 6, כניסה ב' דירה #12. כתובת אלטרנטיבית לאותה הדירה: סמטת רפידים מס' 1, כניסה ב'. לבי הוראות מפורטות יותר ניתן לצלצל אל אורן בביתו 02-5811339. וכן מצורף קובץ ובו מפה של השכונה ובצד שמאל X שחור המסמן את הבניין.


הכיבוד הנו באחריות האורחים (ולא המארח...). אלינה וילנה כבר ציינו כי יביאו משהו - ר'הערה של ההודעה הקודמת בענין זה . מאחר ומשך הסרט הוא כשעתיים, הערב צפי להסתיים לערך ב-22:30.

בינתיים, להתראות מחר על המזרן,

חברות וחברים אייקידוקא שלום!

אני מקווה כי תקופה זו -- "אחרי החגים" החלה עם הרבה קי חיובי,ף ואני מאחל המשך סתיו מהנה וחורף חמים ורטוב. מספר הודעות:
1. השנה נפתחה בדוג'ו עם הצטרפותם של כמה וכמה מתאמנים ומתאמנות חדשים. הוותיקים יותר, למרות שעודם צעירים מלבינים ועוברים ללבוש גי, ואילו החדשים ממש עדין צבעוניים. אני מזכיר ומבקש על-כן, להגיע ולפקוד את הדוג'ו שכן יש צורך בוותיקים להוראות המתחילים.
2. ביום שלישי הבא (13-11-07) נחזור למסורת האהובה שלנו של ערבי סרטי אומנויות לחימה (וכן מטעמים). עדין לא החלטנו על הסרט כך שאתן/ם מוזמנים להציע הצעות בפורום זה או בדוג'ו ישירות. הערב מתחיל בשעה שמונה בדיוק בביתו של אורן. כאשר המועד יתקרב מעט נעביר מפה מעודכנת ומס' טלפון ניידים.

זהו לבינתיים.

בברכת גלגולים רכים,
חיים נוי

אחרי החגים...

"אחרי החגים"

טוב, הגענו אל אחרי החגים.
השבועות הקרובים – עד תחילת שנת הלימודים של הסטודנטים, יוקדשו לחזרה על החומר שלמדנו בחצי השנה האחרונה. חומר זה מפורט בדף ההוראה השנתי, המצוי באתר זה. לאחר מכן, מסוף אוקטובר, נחזור להתחלה – ז"א לתחילת האייקי-טאיסו, ונתחיל מחדש לעבור הן על האייקי-טאיסו כולו, הן על הטכניקות הבסיסיות של סיידוקאן אייקידו, והן על העקרונות (היסודות הפילוסופיים) של השיטה שלנו.

בחוד האחרון הקדשנו יותר זמן לעבודה עם כלי – כלי נשק. אנו נמשיך ונעסוק בכלי נשק – בשיפור המיומנות בכלי נשק, ובהיעזרות בכלים אלה לצורך הבנת טכניקות אחרות, עם ידיים ריקות (בלי כלי נשק). באחד השיעורים הזכורים לי, עבדנו לסירוגין עם ובלי חרב. התקווה שלי הייתה כי בהדרגה נתרגל לנוע בצורה ממוקדת, אפילו אם אין לנו חרב בידיים, ולחילופין – נלמד ונפנים כיצד להיות זורמים ונינוחים וטבעיים עם חרב ביד – ממש כפי שאנו ללא כלים. כך אפשר ליהנות משני העולמות – לשפר את העבודה עם חרב ולשפר את העבודה ללא חרב באותו הזמן. כאשר החרב כבר איננה בידיים שלנו – אנו עדיין "מרגישים" אותה. משהו בתנועת הגוף שלנו מגיב על כך שאנו החזקנו חרב. כך החרב עוזרת לנו למקד את התנועות שלנו, להיות בטוחים שהתנועה שלנו מקורה במרכז (בסייקה-נו-איטן), וכן לוודא כי שתי הידיים שלנו "מחבורות" זו לזו (אינן בורחות הצידה בעת ביצוע טכניקה), וכי התנועה מתחילה עם היד הקרובה לגוף – זו הקרובה למתניים.

אפשר לחשוב על דוגמה שהיא שונה מאוד אבל גם מאירת עיניים בנודע לעבודה עם כלים: נהיגה במכונית. בין אם אנו רוצים בכך או אם לאו, ובין אם אנו מרגישים זאת או אם לאו, הנהיגה במכונית מתנה ומעצבת את הגוף שלנו בצורות מסויימות. זה די ברור. הישיבה מול החלון הקדמי, האחיזה בהגה, מוט ההילוכים ועוד. אולם המענין הוא לראות כיצד ללא מכונית בידיים" אנו ממשכים להתנהג כאילו אנו עדין במכונית. ההתניות של הגוף אינן חולפות לחלוטין, ואנו קצת ממשיכים להתנהל ולהתנהג כאילו אנו נוהגים בצורה כזו או אחרת. קשה לראות או להרגיש את זה, וגם – בניגוד לעבודה עם חרב – כלל לא בטוח שזה דבר טוב לגוף שלנו. אולם כדאי לשים על זה ב. זה נכון גם לגבי עבודה עם כלים אחרים – מחשב, למשל. בכל מקרה ההתניות הן הדדיות.
משהו לחשוב עליו/איתו
להתראות על המזרן

רכיבה על אופניים – יוה"כ תשס"ח

עבור אחדים התקופה שלפני יוה"כ היא תקופה אינטנסיבית של תפילה ובקשת סליחות. עבור אחרים, זוהי תקופה אל אימונים פיזיים, אינטנסיביים גם הם, על רכיבה על אופניים, ועל כלי רכב לא-ממונעים אחרים, לקראת ההצגה בה"א הידיעה של רכיבה עירונית : ערב יוה"כ ויוה"כ עצמו.
לכן קיימנו בי ואני את מצוות לימוד הרכיבה על אופניים, ועל כך אני רוצה לספר. אתחיל מן הסוף ואומר כי יש מושגים רבים הבאים מעולם הרכיבה על האופניים, והם קשורים בגוף ובאייקידו. למשל שיווי משקל, למשל קי קדימה, למשל להביט קדימה, למשל שמירה על מרכז גוף, למשל רוגע בעת תנועה (דושו-נו-סיי), ואולי בעיקר: הנאה. אולם למרבה ההפתעה אלה לא נשארו הדברים העיקריים דווקא, הקשורים בלימוד הרכיבה של נועה בתי. משהו אחר השתחל שם וזה היה משהו סביב הקשיים של למידה של דבר חדש, ועוד דבר חדש וכל-כך משמעותי כמו רכיבה על אופניים, וחווית הגוף הלומד לרכב והרוכב.
אני יכול להגיד שהיה לנועה מאוד קשה, ואני יכול להגיד שהיה לי מאוד קשה, אבל אני בוודאי אדייק יותר אם אומר שהיה לשנינו קשה. הדגש הוא על ה"שנינו". שנינו למדנו לרכב על אופניים. ונוכחתי כמה קשה להבחין בין המושגים שהזכרתי לעיל ובין המושגים של מערכת היחסים – או מערכות היחסים – בין ביתי וביני. ואולי יותר: בין נועה, ביני ובין האופניים.
בתחילה לא היה לי ברור האם היא רוצה לרכב על אופניים. זוהי אשלה של "מוטיבציה". האם יש לה מוטיבציה? האם יש לי מוטיבציה? האם היא יודעת אם יש לה או אין לה? ומה הן המוטיבציות השונות של שנינו? האם הן נפגשות באופן קונסטרוקטיבי? לא פעם בהתחלה תוך שהיא נופלת שוב שוב ומייבבת, חשבתי שלי או לה או לשנינו אין בעצם סיבה ללמוד/ללמד רכיבה על אופניים. גם מאוד כעסתי עליה כי נדמה היה לי שהיא אינה ממש מעוניינת, או שהיא אינה ממש עונה מש שצריך לעשות אם מישהו הוא/היא חדור/ה ברצון להצליח ללמוד דבר מה. חלק מן הקשי הגדול של שנינו היה החיבור שלנו בהתחלה. הייתי מאוד קרוב אליה. גם גופנית וגם חווייתית. מסתבר שזה לאו דווקא עוזר. מסתבר ששיווי משקל אפשר ללמוד לבד, ושכמעט כל צורה של עזרה בשימור שיווי המשקל על האופניים משיגה בידוק את ההיפך – הטלת המשקל של האופניים עלי הצלחה לשמור על שיווי משקל.
כך שרגע מכריע, בתוך מהומה די מתוסכלת ומתסכלת, היה כאשר החלטתי לסגת מעט מנועה. באייקידו זה נקרא: לפתוח את הדלת (היטו-אשי-יוקטה). אין המדובר כאן בהתרחקות מהתקפה. אלא בהתרחקות שכוונתה לא ללחוץ על נועה ולא להילחץ מנועה. לתת לה לעשות את זה לבד. זה היה רגע מכריע כי, כאמור, התערבויות חוזרות ונשנות לא עזרו עד כה. לתת לה להחזיק את האופניים נכון, לתת לה לעלות על האופניים מבלי שהם או היא יפלו, לתת לה לארגן את הפדלים בצורה נכונה לקראת התחלה של נסיעה, לתת לה לארגן את הכידון בכיוון הנכון (דבר טריוויאלי שהיה צריך לעבוד עליו שוב ושוב), וכמובן לתת לה לעלות על האופניים ולהתחיל לרכב, ולהמשיך לרכב בעוד היא שומרת על שיווי המשקל. בחלק האחרון לא יכולתי להשאיר אותה לעצמה, וליוויתי אותה. אולם שוב, כל המוסיף קורע, והמינימום הוא האופטימום. צמצמתי יותר ויותר את התערבויותיי, ועברתי מלעזור לה להחזיק את הכידון, או מלהחזיק את המושב עליו היא יושבת מאחור, לתמיכה מלווה ומלטפת בגוף שלה. זה היה הרבה יותר טוב. קודם כל בשבילי – וכנראה שגם בשבילה. כך דחפתי אותה קלות בגפה, ותוך היא עושה את המטרים הראשונים שלה על האופניים אני שומר עם ידי על הגב שלה ועל העורף שלה, ומוביל את הקי שלה אבל ברכות, מאוד מאוד ברכות.
זהו. לא היה צריך יותר.
היום היא כבר רוכבת. היא התחילה בדיוק היכן שהסתיים השיעור האחרון. זוהי למידה לגמרי מצטברת. גם עכשיו מצאתי את עצמי לידה במשך דקות ארוכות. אני גם גאה על כי היא כבר רוכבת וגומעת עשרות ומאות מטרים, אבל אני גם עם לשון משורבבת בחוץ. נראה כי גם כעת כי אני צמוד מדי אליה ואל הרכיבה. הבנתי כי אין צורך שארוץ לידה – למרות שהיא מבוהלת ומשמיעה קולות של חשש כי עוד רגע תמעד, והאופניים אכן מזגזגות לה לעתים קרובות. היא כבר די יודעת לעלות על האופניים והיא גם די יודעת לרדת מהם (עם או בלי נפילה). והאם לא עברנו בעת הרכיבה על פני מספר ילדים שהלכו לצד אופניהם, דומעים שרוטים או צולעים מעט?אז זהו נראה, כי סיימתי את השלב זה בהוראת בתי. רציתי לכתוב על עקרונות הגופנפש של אייקידו, ורצי לכתוב על השימוש בכלי – חרב-עץ (בוקן), מקל (ג'ו), סכין-עץ ("חרב קטן", טנטו), אולם מאתי את עצמי כותב עלינו? בת/אב תלמידה/מורה.

אייקידו ופינג-פונג: גב-היד, כף-היד

בשבועות האחרונים, בעיקר בעת שהות בת שבוע במלון בסיני במהלך סוף חודש אוגוסט, למדה בתי נועה לשחק בפינג-פונג. אמה למדה אותה, ונועה כעת נהנית להחזיק במטקה של העץ, ולהשיב מכות נמרצות ליריביה. יתכן שמסיבה זו, נזכרתי אני באחד המשחקים האהובים עלי בילדותי, משחק הפינג-פונג. כמו זיכרונות ילדות אחרים, גם זיכרון זה הוא חוויה מוחשית, גופנית. אינני זוכר מתי למדתי לשחק, אולם אני זוכר כי למדתי מאבי. אבי לא ידע ל"סובב" כדורים (זו היתה טכניקה חדשה), אולם הוא היטיב לשלוט בכדורים המגיעים לפינות השולחן, ומשחק עמו כלל עבורי ריצות שמאלה וימינה, אנה ואנה. בגיל הילדות והנעורים אני זוכר אינסוף שעות של משחק פינג-פונג, בעיקר במקלט לא ממש מואר של בנין אשר היה סמוך לבנין בו גרתי אני בירושלים. המקלט לא היה שלנו והיה עלינו להתגנב אליו כדי לשחק בתוכו. עלינו – בעיקר מדובר בחברי מיכאל ובי. שיחקנו יחד שעות, ערבים שלמים, ימים שלמים ואולי אפילו חופשות שלמות. לי היה יתרון על פניו. שיחקתי דפנסיבי, והייתה לי סבלנות אין קץ. הוא בתגובה – רתח. שכן חיכיתי עד שיעשה טעות וכך הייתי לוקח את הנקודות.
בעוד אני נזכר בתחושות ובתנועות של גופי בעת משחק הפינג-פונג בילדות, נזכרתי גם במערכת אחרת ודומה מאוד של תחושות ותנועות – תנועות של אייקידו. אכן, מצאתי להפתעתי דמיון רב בין התנועות האלה והאלה, ועל כך אני מבקש לכתוב בקצרה כעת. בדומה לטניס, גם בפינג-פונג ("טניס שולחן") תנועות הידיים מבוססות בעיקר על שני סוגים: תנועה עם איזור חזית-היד ותנועה עם איזור גב-היד. הראשונה נקראת forehand, והשנייה נקראת backhand. בדומה לטניס, גם בפינג-פונג, מאוד לא רצוי שהגוף יהיה בקו של הכדור המגיע. כך קורה שתנועות או מכות עם חזית-היד הן למעשה מכות בהן הכדור מגיע לימינו של השחקן (בהנחה שהשחקן ימני ומחזיק את המטקה ביד ימין), ומכות גב-היד הן למעשה מכות בהן הכדור מגיע לשמאלו של השחקן. כאמור, לא טוב להיתקע באמצע. לא טוב להיות מול הכדור, שכן קשה לבצע במצב זה את המכות ביעילות. כך שחלק מן המשחק נסוב סביב יציאה מקו התנועה של הכדור, והתאמה של היד והמטקה לכדור.
יתכן כי כבר הבנתם את הדמיון לאייקידו. הכדור מבטא קי. זוהי הארכה או extension של האנרגיה של היריב. ראשית יש לצאת מקו ההתקפה, ושנית יש לדעת להגיב עליה בהתאם – בתנועת/מכת חזית-היד או גב-היד. תנועות אלה משמשות אותנו לעתים קרובות באייקידו בצורה דומה מאוד. כאשר התוקף תוקף מקדימה ומצד ימין, או כאשר מתקרבת התקפה ואני נע שמאלה (וכך מסדר את קו ההתקפה לימיני), אוכל לבצע בקלות טכניקות עם חזית-היד (יד ימין). למשל טנ-צ'י נגה ("הטלת שמיים וארץ). או, מעט מורכב יותר: תפיסת פרק-יד (קטטה-דורי) איקיו או ניקיו. בכל אלה מעורבת חזית-יד ימין. הדבר נכון במהופך –צד שמאל.
אולם קורה שאני פועל כלפי אותה התקפה לא עם ידי שבאותו צד (אם ההתקפה מימין אז עם יד ימין), אלא עם היד הנגדית או הצולבת – יד שמאל (במקרה שההתקפה מימיני). למשל תפיסת יד-נגדית (קטטה קוסא-דורי) איקיו וניקיו. במקרים של איקיו או ניקיו מהתקפה זו, אעשה תנועה הדומה מאוד לתנועת מכת גב-היד (backhand). אפשר לחשוב כך על רבות מן התנועות של ידינו באייקידו – כתנועות של חזית-היד או גב-היד, כאשר קו ההתקפה הוא הכדור הלבן והביצתי, ועלי להסיט את גופי ימינה או שמאלה מקו מעופו המהיר. גם היחסים בין היד, המטקה, גוי וגופו של השחקן מנגד הם מעניינים. גם הם מזכירים מאוד את הקי שצריך לזרום בידי, כדי שהכדור יצא היטב מן המטקה שלי לכיוונו של השחקן השני. כך, אולי בגלל עת החגים שיש בה מן הנוסטלגיה, עלה מיכאל בזיכרוני, ביחד עם אותו חדרון בו היינו עושים עשרות טורנירים בפינג פונג. הייתה שם נורה צהובה, הרבה זיעה והתלהבות, והרבה רצון לנצח וטעם הצריבה של ההפסד. וכן היו שם שני גופים, המשחקים במשחק של אנרגיה וקואורדינציה.

Shanah Tova!!

שלום לכולם!!

עכשיו סוף סוף, אחרי כל הסידורים והקניות והניקיונות לשנה החדשה אני מתפנה לאחל לכם—משפחתי השנייה—שנה טובה וחמה ומתוקה ובריאה ופורה. אני מאחל כי תהיה זו שנה של קי (אנרגיה) חיובית, ז"א שנה שאנחנו מוציאים לעולם דברים טובים והעולם משיב לנו בדברים טובים. כי ככה זה עם קי. התייחסתי לפני מספר שיעורים למושג קי בהקשר המושג "אהבה" של ג'ון לנון, ובכן – שנה של לתת ולקבל אהבה, גם כאשר זה קשה, גם כאשר נראה כי זה לא עוזר ויש ייאוש.
לבסוף, שנה של אוקמי – של קשר אחד עם השני ושל קשר ען הטבע, ושהדוג'ו שלנו יפרח ועם זאת ימשיך להיות כמות שהוא תמיד.

להתראות על המזרן,

חיים

לקראת החגים

שלום לכולם/ן
מקווה כי הכל בסדר.
בהודעה זו ברצוני להתייחס לחומרים שעליהם אנו עובדים בדוג'ו, וכן להתייחס לתוכנית ההוראה בחגים
1. אנו עובדים בשבועות אלה על אייקידו עם כלי נשק. דיברנו ואתאמנו היום בישעור על מה זה כלי, אילו כלים יש לנו שאנו עובדים עמם בחיי היומיום שלנו, ומה בדיוק אנו מנסים להשגי באמצעות כלים שונים. לאחר מכן עבדנו על ג'ו - מקל - וראינו כי יש דרכים שונות מאוד לעבוד עם אותו מקל בעל צורה קבועה. דרכים אלה שונות באופן מהותי זו עם זו וכן שונות מאוד התוצאות שניתן להשיג באמצעותן.
למשל, דיברנו על כך שהמקל כלל אינו משמש לתת מכות באייקידו.
ממש כשם שהחרב אינה משמשת כדי להרוג. היא איננה סטסו-ג'ין קן או חרב הורגת, אלא קטסוג'ין קן, או חרב שומרת או מחייה.
עם הג'ו ראיתי כי אפשר להשתמש לא כל-כך כמו מקל אלא יותר כמו חכה, שמטקרתה לדוג את התוקף ולהוציא אותו או אותה מן המרכז הבטוח שלהם ומתחום הפעולה היציב שלהם.
נמשיך ונעבוד על כך בשבועות הקרובים.

אפרופו השבועות הקרובים,
במהלך שני ימי שישי הקרוביםל א יתקיימו שיעורים בשל ראש השנה ובשל יוה"כ. חוץ מזה, כל השעורים בשבועיים אלה מתקיימים כסדרם.
לגבי סוכות - לא יתקייו שיעורים בחול-המועד, אולם נעשה כברגלינו בסוכות ובשבועות, סדנא של כמה שעות של עבודה עם כלי נשק באייקידו בגן השושנים. על כך אודיע גם במהלך השיעורים וגם כאן.

זהו לבניתיים
נפגש על המזרן ועד אז... שנה טובה!!
חיים