מסיבת יונדאן (Yondan) - דאן ארבע ביום שישי בבוקר

חברות וחברים שלום רב,

אני מבקש להזכיר את שהודעתי על המזרן בשיעורים האחרונים: ביום שישי בבוקר, בתאריך 4.1.08 (רביעי בינואר), אערוך מסיבת "דאן ארבע" או יונדאן (Yondan) עבורי/עבורכם בדוג'ו. המסיבה נערכת לרגל קבלת דרגה זו (הדרגה הרביעית בחגורה השחורה), לפני כחצי שנה לערך. בתוכנית שלושה שיעורים אשר יתקיימו בין השעות: 08:30-12:00. לאחר השיעורים יוגש כיבוד, שתייה חמה (וחריפה), ויהיה הרבה זמן לפטפוטים, נוסטלגיה, אימון חופשי ומה לא. בין המורים המלמדים יהיו מן הדוג'ו שלנו, ויהיו מורים אחרים שהם שותפים לדרכי (ל"דו"), וכן צפויים אורחים מקרוב ומרחוק. כך שאני מניח שהאירוע יסתיים בשעה 13:00 לערך.
ראו נא הזמנה זו כהזמנה אישית. לדרגת דאן ארבע אין מבחן בשיטה שלנו, אולם אני רואה בהזדמנות זו הזדמנות מחייבת עבורי להכיר תודה לכל מי שחולקות וחולקים עמי את הדרך, ועוזרים לי ללמוד, להבין וליישם: מתחילים כוותיקים ("מכל מלמדי השכלתי וגו'"), תלמידים כמורים.

להתראות על המזרן (בשמחות) וחורף חמים

זמן מה לאחר המבחן של יוסף

זמן מה לאחר המבחן של יוסף ילנה ניגשה אלי ואמרה לי כי מאוד נהנתה לראות את המבחן. היא אמרה שהמבחן ארגן לה או סידר לה כמה וכמה דברים חשובים. למשל את סדרת התרגילים שאנו עושים בהתחלה של כל שיעור – האייקי-טאיסו, שלראשונה קיבלה תמונה שלמה וברורה על מה הם. דברים אלה לא הפתיעו אותי שכן אני מתמיד אומר על המזרן שמבחן הוא פרוייקט של קבוצה או של חוג ולא של אחד ויחיד. לכן כולם שותפים ומשתתפים במבחן בעצם, וחולקים את האחריות, את הסיפוק, וגם את ההערות כשיש. וכמובן שגם המבחן של יוסף היה מוצלח בלהדגים עניינים אלה.
לאחר מכן ילנה אמרה כי "אפילו נכנסתי אחרי כן לאתר האינטרנט של הדוג'ו כדי לקרוא על הדברים". או משהו בדומה לזה. זה היה מענין מאוד עבורי לשמוע שכן אני די מנדנד בשיעורים ומפציר להיעזר באתר שלנו ולקרוא וללמוד את החומרים המצויים בו. אולם מה שלמדתי מילנה, משהו שידעתי ממקומות/במקומות אחרים, שהוא שלכל דבר יש את הזמן שלו ואת ההבשלה שלו. כניסה לאתר האינטרנט איננה דבר מאוד מסובך, אולם היא צריכה/יכולה לקרות כאשר הדברים בשלים ומוכנים. כאשר אנחנו בשלים ללמוד דברים חדשים אנחנו לומדים אותם. אולי כאשר יש לנו מספיק בטחון עצמי או משהו כגון זה, ואנו מוכנים למפגש שלא יהיה קשה מדי או שלא יגרום לנו לחוויה לימודית שלילית.
אז, אם כך, אני ממשיך לנדנד להיכנס לאתר וליהנות ממה שהוא מציע, אולם אני מבין גם שיש מחויבות מסויימת ואחריות מסויימת ואפילו אולי פגיעות מסויימת בכניסה לאתר שלנו או לכל אתר אחר. ולכן אני ממבין שזה חלק מה"דו", או מדרך האייקידו שלנו, מה שמאוד עוזר לי להיות סבלני...

חג אורים שמח ומבחן ליוסף ביום א' הקרוב

חג אורים שמח לכולנו,

ביום ראשון הקרוב (9-12, ה' חנוכה), במהלך השיעור יתקיים בשעה טובה מבחן לדרגה של קיו חמש (גוקיו) ליוסף. מבחן זה הוא הראשון בשרשרת הקידומים והמבחנים הנהוגה בשיטה שלנו של אייקידו. החגורה הראשונה היא בהתאם החגורה הכחולה (לאחר מכן יש שתי דרגות של חגורות סגולות – קיו 3 וקיו 4, ולאחר מכן שתי דרגות של חגורה חומה – קיו 2 וקיו 1. לאחר דרגות הקיו, עוברים לדרגות הוראה שהן חגורות שחורות, הנמדדות לא ב"קיו" אלא ב"דאן").
המבחנים אצלנו מתקיימים במהלך השיעור משום שהם מהווים חלק מן השיעור. כך שהמבחן יתחיל בערך בשעה 22:00.
לא נשכח כי הנבחן אחראי גם על כיבוד ערב...
להתראות על המזרן ובהצלחה ליוסף!

אומנות האימפרוביזציה

שלום לכולם

ביום שישי האחרון בערב התארחו אצלנו שני חברים והתפתחה שיחה לבבית על משחק.
אחד החברים, דדי, כמו גם אשתי, לומד בחוג משחק, וחבר אחד, שהתאמן/מתאמן עמנו בדוג'ו באייקידו, אדם, הוא שחקן במקצועו. השיחה נסובה למעשה לא על משחק – אלא באופן מדויק יותר על משחק אימפרוביזציה. או מילולית: אלתור. במשחק אילתור, כמו באילתור מוסיקאלי, אין טקסט ידוע וקבוע מראש. ה"טקסט" או ה"לחן" נוצר תוך-כדי-משחק. תוך כדי פעילות, תוך כדי שיחה, מדע, הקשבה, ואינטראקציה.
שוחחנו על הקושי שבאילתור. הדגש לא היה על הקושי הטכני, אלא על הקושי לקבל רעיונות והצעות חדשים תוך כדי פעילות משחק. להטמיע אותם ולעבוד עמם הלאה. אדם הציע שבאילתור בכלל הוא תמיד "כן". הוא הציע שהכלל הוא: "תמיד לומר (לעצמך) כן". מה שבא בא. דדי ציין כמה זה קשה למעשה, כמה תמיד יש רעיונות אחרים, מתחרים. כמה לעתים קרובות מאוד התשובה להצעות החדשות הנה: "לא, אבל..." למשל, לא אבל לי יש רעיון טוב יותר, או מצחיק יותר, או חכם יותר, או שנון יותר, או יעיל יותר, וכו'. הייתי מוסיף שאפילו "כן אבל", אינה תשובה טובה או שלה דיה לצרכי אילתור חופשי. ה"אבל" עוצר משהו, ומנע אפשרות של קבלה והשתלבות מלאות עם ההצעות, התנועות, הבדיחות, השורות, הקצב, הלחן וכו' – של האחרים עמם מאלתרים, עם משתלבים.
נראה לי כי אנאלוגיה לעולם האייקידו, קרי עולם אומנות (דו) האילתור (אי) של הקי (קי), היא די מיותרת כעת.
אז אסיים עם הערה או שתיים.
בעולם אומנות (דו) האילתור (אי) של הקי (קי), החששות, החרדות וההסתייגויות עליהן דיבר דדי – "לא אבל" – לובשים צורה ממשית: של גוף, של מכה, של סכנה פיזית, וכו'. כאשר אגרוף מגיע לכיוון גופי, או חרב מונפת לכיוון ראשי, קשה מאוד, כמעט נוגד את ההיגיון האנושי, לחשוב "כן – לקבל ולהמשיך", להרגיש ולפעול – "כן, לקבל ולהמשיך". כך הדבר גם מחוץ לכותלי המזרנים הירוקים והכחולים שלנו. הצעות אחרות ההצעות שלנו, דעות אחרות מהדעות שלנו, עמדות אחרות מעמדות שלנו – כולן מאיימות עלינו לא פחות מחרב מונפת. חופש התנועה ביומיום, מסתבר, הוא מזערי. ממש מוגבל. כאן החש הוא החשש המסתתר בצל החרב באייקידו – זהו חשש שאינו פיזי או אינו רק פיזי. זהו חשש קיומי: "אם אומר כן להכול מה יישאר ממני?"

להתראות על המזרן

חברות וחברים שלום רב,

מקווה כי העניינים בטוב.
ביום ג' הקרוב – 13-11-07 – נחזור למסורת ערבי הצפייה בסרטי אומנויות לחימה. הבחירה הפעם היא מוצלחת במיוחד: הסרט זטואיצ'י (座頭市 Zatōichi, טקאשי קיטאנו (ביים גם את קיקוז'ירו, זיקוקין די-נור), 116 דקות, 2003) של הבמאי היפני טקאשי קיטאנו. הסרט נחשב יצירת מופת, והוא הספיק לזכות במספר פרסי קולנוע חשובים והיה ל"שובר קופות". הסרט מספר על עלילותיו ומעלליו של סמוראי זקן ועיוור, ומשלב קטעי אומנות לחימה מדויקים ואסתטיים עם פס קול מעניין. אני מזכיר כי בדומה לסרט האחרון בו צפינו ("קיל ביל", כמדומני), גם בסרט זה יש סצנות מדממות לא מעטות.

אני מצרף מס' הפניות לאתרי אינטרנט מהם ניתן ללמוד על הסרט בעברית ובאנגלית:

http://en.wikipedia.org/wiki/Zatoichi_%282003_film%29

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2933430,00.html


פרטים על הפגישה: הסרט יתחיל בשעה 20:00 בדירתו של אורן. כתובת הדירה הנה:
רח' משמר הגבול 6, כניסה ב' דירה #12. כתובת אלטרנטיבית לאותה הדירה: סמטת רפידים מס' 1, כניסה ב'. לבי הוראות מפורטות יותר ניתן לצלצל אל אורן בביתו 02-5811339. וכן מצורף קובץ ובו מפה של השכונה ובצד שמאל X שחור המסמן את הבניין.


הכיבוד הנו באחריות האורחים (ולא המארח...). אלינה וילנה כבר ציינו כי יביאו משהו - ר'הערה של ההודעה הקודמת בענין זה . מאחר ומשך הסרט הוא כשעתיים, הערב צפי להסתיים לערך ב-22:30.

בינתיים, להתראות מחר על המזרן,

חברות וחברים אייקידוקא שלום!

אני מקווה כי תקופה זו -- "אחרי החגים" החלה עם הרבה קי חיובי,ף ואני מאחל המשך סתיו מהנה וחורף חמים ורטוב. מספר הודעות:
1. השנה נפתחה בדוג'ו עם הצטרפותם של כמה וכמה מתאמנים ומתאמנות חדשים. הוותיקים יותר, למרות שעודם צעירים מלבינים ועוברים ללבוש גי, ואילו החדשים ממש עדין צבעוניים. אני מזכיר ומבקש על-כן, להגיע ולפקוד את הדוג'ו שכן יש צורך בוותיקים להוראות המתחילים.
2. ביום שלישי הבא (13-11-07) נחזור למסורת האהובה שלנו של ערבי סרטי אומנויות לחימה (וכן מטעמים). עדין לא החלטנו על הסרט כך שאתן/ם מוזמנים להציע הצעות בפורום זה או בדוג'ו ישירות. הערב מתחיל בשעה שמונה בדיוק בביתו של אורן. כאשר המועד יתקרב מעט נעביר מפה מעודכנת ומס' טלפון ניידים.

זהו לבינתיים.

בברכת גלגולים רכים,
חיים נוי

אחרי החגים...

"אחרי החגים"

טוב, הגענו אל אחרי החגים.
השבועות הקרובים – עד תחילת שנת הלימודים של הסטודנטים, יוקדשו לחזרה על החומר שלמדנו בחצי השנה האחרונה. חומר זה מפורט בדף ההוראה השנתי, המצוי באתר זה. לאחר מכן, מסוף אוקטובר, נחזור להתחלה – ז"א לתחילת האייקי-טאיסו, ונתחיל מחדש לעבור הן על האייקי-טאיסו כולו, הן על הטכניקות הבסיסיות של סיידוקאן אייקידו, והן על העקרונות (היסודות הפילוסופיים) של השיטה שלנו.

בחוד האחרון הקדשנו יותר זמן לעבודה עם כלי – כלי נשק. אנו נמשיך ונעסוק בכלי נשק – בשיפור המיומנות בכלי נשק, ובהיעזרות בכלים אלה לצורך הבנת טכניקות אחרות, עם ידיים ריקות (בלי כלי נשק). באחד השיעורים הזכורים לי, עבדנו לסירוגין עם ובלי חרב. התקווה שלי הייתה כי בהדרגה נתרגל לנוע בצורה ממוקדת, אפילו אם אין לנו חרב בידיים, ולחילופין – נלמד ונפנים כיצד להיות זורמים ונינוחים וטבעיים עם חרב ביד – ממש כפי שאנו ללא כלים. כך אפשר ליהנות משני העולמות – לשפר את העבודה עם חרב ולשפר את העבודה ללא חרב באותו הזמן. כאשר החרב כבר איננה בידיים שלנו – אנו עדיין "מרגישים" אותה. משהו בתנועת הגוף שלנו מגיב על כך שאנו החזקנו חרב. כך החרב עוזרת לנו למקד את התנועות שלנו, להיות בטוחים שהתנועה שלנו מקורה במרכז (בסייקה-נו-איטן), וכן לוודא כי שתי הידיים שלנו "מחבורות" זו לזו (אינן בורחות הצידה בעת ביצוע טכניקה), וכי התנועה מתחילה עם היד הקרובה לגוף – זו הקרובה למתניים.

אפשר לחשוב על דוגמה שהיא שונה מאוד אבל גם מאירת עיניים בנודע לעבודה עם כלים: נהיגה במכונית. בין אם אנו רוצים בכך או אם לאו, ובין אם אנו מרגישים זאת או אם לאו, הנהיגה במכונית מתנה ומעצבת את הגוף שלנו בצורות מסויימות. זה די ברור. הישיבה מול החלון הקדמי, האחיזה בהגה, מוט ההילוכים ועוד. אולם המענין הוא לראות כיצד ללא מכונית בידיים" אנו ממשכים להתנהג כאילו אנו עדין במכונית. ההתניות של הגוף אינן חולפות לחלוטין, ואנו קצת ממשיכים להתנהל ולהתנהג כאילו אנו נוהגים בצורה כזו או אחרת. קשה לראות או להרגיש את זה, וגם – בניגוד לעבודה עם חרב – כלל לא בטוח שזה דבר טוב לגוף שלנו. אולם כדאי לשים על זה ב. זה נכון גם לגבי עבודה עם כלים אחרים – מחשב, למשל. בכל מקרה ההתניות הן הדדיות.
משהו לחשוב עליו/איתו
להתראות על המזרן