היום הקצר בשנה: ה- ה-Winter Sostice

חברות וחברים שלום,

ביום ו' הקרוב יערך השיעור כרגיל, ואכן לא הייתי כותב הודעה זו אלאמלא היה הלילה שבין יום שישי הקרוב ויום שבת שאחריו הלילה הקצר בשנה! פירושו של דבר שיום שישי הקרוב הוא גם היום הקצר בשנה, ז"א היום בו מאירה השמש למשך הזמן הקצר ביותר במהלך השנה (כל זאת, כמובן, בהתייחס לחצי הצפוני של כדור-הארץ שלנו). יום זה נקרא ה-Winter Sostice והוא נחגג ומצויין בתרבויות שונות באופן שונה. רק לאחרונה הזכרנו בשיעור את חנוכה, חג המולד, וחגים נוספים הקשורים באור, ואשר נחגגים מדי שנה בסביבות ה-Winter Sostice. ("באנו חושך לגרש"). משום הקשר ההדוק שבין הגוף והטבע שסביבו, קשר אשר התקיים בתרבות היפנית עד לאחרונה, אשר מוצא ביטויים שונים באומנויות הלחימה היפאניות, אנו נקדיש בשיעור זה פרק זמן מובחן לאימוני נשימה, המבטאים את המעברים בין העונות, את מעבר הזמן ואת התחלופה של חום/קור, אור/חושך, יום/ליל ועוד, והקשר של גופנו אל הטבע.

מסיבת יונדאן (Yondan) - דאן ארבע ביום שישי בבוקר

חברות וחברים שלום רב,

אני מבקש להזכיר את שהודעתי על המזרן בשיעורים האחרונים: ביום שישי בבוקר, בתאריך 4.1.08 (רביעי בינואר), אערוך מסיבת "דאן ארבע" או יונדאן (Yondan) עבורי/עבורכם בדוג'ו. המסיבה נערכת לרגל קבלת דרגה זו (הדרגה הרביעית בחגורה השחורה), לפני כחצי שנה לערך. בתוכנית שלושה שיעורים אשר יתקיימו בין השעות: 08:30-12:00. לאחר השיעורים יוגש כיבוד, שתייה חמה (וחריפה), ויהיה הרבה זמן לפטפוטים, נוסטלגיה, אימון חופשי ומה לא. בין המורים המלמדים יהיו מן הדוג'ו שלנו, ויהיו מורים אחרים שהם שותפים לדרכי (ל"דו"), וכן צפויים אורחים מקרוב ומרחוק. כך שאני מניח שהאירוע יסתיים בשעה 13:00 לערך.
ראו נא הזמנה זו כהזמנה אישית. לדרגת דאן ארבע אין מבחן בשיטה שלנו, אולם אני רואה בהזדמנות זו הזדמנות מחייבת עבורי להכיר תודה לכל מי שחולקות וחולקים עמי את הדרך, ועוזרים לי ללמוד, להבין וליישם: מתחילים כוותיקים ("מכל מלמדי השכלתי וגו'"), תלמידים כמורים.

להתראות על המזרן (בשמחות) וחורף חמים

זמן מה לאחר המבחן של יוסף

זמן מה לאחר המבחן של יוסף ילנה ניגשה אלי ואמרה לי כי מאוד נהנתה לראות את המבחן. היא אמרה שהמבחן ארגן לה או סידר לה כמה וכמה דברים חשובים. למשל את סדרת התרגילים שאנו עושים בהתחלה של כל שיעור – האייקי-טאיסו, שלראשונה קיבלה תמונה שלמה וברורה על מה הם. דברים אלה לא הפתיעו אותי שכן אני מתמיד אומר על המזרן שמבחן הוא פרוייקט של קבוצה או של חוג ולא של אחד ויחיד. לכן כולם שותפים ומשתתפים במבחן בעצם, וחולקים את האחריות, את הסיפוק, וגם את ההערות כשיש. וכמובן שגם המבחן של יוסף היה מוצלח בלהדגים עניינים אלה.
לאחר מכן ילנה אמרה כי "אפילו נכנסתי אחרי כן לאתר האינטרנט של הדוג'ו כדי לקרוא על הדברים". או משהו בדומה לזה. זה היה מענין מאוד עבורי לשמוע שכן אני די מנדנד בשיעורים ומפציר להיעזר באתר שלנו ולקרוא וללמוד את החומרים המצויים בו. אולם מה שלמדתי מילנה, משהו שידעתי ממקומות/במקומות אחרים, שהוא שלכל דבר יש את הזמן שלו ואת ההבשלה שלו. כניסה לאתר האינטרנט איננה דבר מאוד מסובך, אולם היא צריכה/יכולה לקרות כאשר הדברים בשלים ומוכנים. כאשר אנחנו בשלים ללמוד דברים חדשים אנחנו לומדים אותם. אולי כאשר יש לנו מספיק בטחון עצמי או משהו כגון זה, ואנו מוכנים למפגש שלא יהיה קשה מדי או שלא יגרום לנו לחוויה לימודית שלילית.
אז, אם כך, אני ממשיך לנדנד להיכנס לאתר וליהנות ממה שהוא מציע, אולם אני מבין גם שיש מחויבות מסויימת ואחריות מסויימת ואפילו אולי פגיעות מסויימת בכניסה לאתר שלנו או לכל אתר אחר. ולכן אני ממבין שזה חלק מה"דו", או מדרך האייקידו שלנו, מה שמאוד עוזר לי להיות סבלני...

חג אורים שמח ומבחן ליוסף ביום א' הקרוב

חג אורים שמח לכולנו,

ביום ראשון הקרוב (9-12, ה' חנוכה), במהלך השיעור יתקיים בשעה טובה מבחן לדרגה של קיו חמש (גוקיו) ליוסף. מבחן זה הוא הראשון בשרשרת הקידומים והמבחנים הנהוגה בשיטה שלנו של אייקידו. החגורה הראשונה היא בהתאם החגורה הכחולה (לאחר מכן יש שתי דרגות של חגורות סגולות – קיו 3 וקיו 4, ולאחר מכן שתי דרגות של חגורה חומה – קיו 2 וקיו 1. לאחר דרגות הקיו, עוברים לדרגות הוראה שהן חגורות שחורות, הנמדדות לא ב"קיו" אלא ב"דאן").
המבחנים אצלנו מתקיימים במהלך השיעור משום שהם מהווים חלק מן השיעור. כך שהמבחן יתחיל בערך בשעה 22:00.
לא נשכח כי הנבחן אחראי גם על כיבוד ערב...
להתראות על המזרן ובהצלחה ליוסף!

אומנות האימפרוביזציה

שלום לכולם

ביום שישי האחרון בערב התארחו אצלנו שני חברים והתפתחה שיחה לבבית על משחק.
אחד החברים, דדי, כמו גם אשתי, לומד בחוג משחק, וחבר אחד, שהתאמן/מתאמן עמנו בדוג'ו באייקידו, אדם, הוא שחקן במקצועו. השיחה נסובה למעשה לא על משחק – אלא באופן מדויק יותר על משחק אימפרוביזציה. או מילולית: אלתור. במשחק אילתור, כמו באילתור מוסיקאלי, אין טקסט ידוע וקבוע מראש. ה"טקסט" או ה"לחן" נוצר תוך-כדי-משחק. תוך כדי פעילות, תוך כדי שיחה, מדע, הקשבה, ואינטראקציה.
שוחחנו על הקושי שבאילתור. הדגש לא היה על הקושי הטכני, אלא על הקושי לקבל רעיונות והצעות חדשים תוך כדי פעילות משחק. להטמיע אותם ולעבוד עמם הלאה. אדם הציע שבאילתור בכלל הוא תמיד "כן". הוא הציע שהכלל הוא: "תמיד לומר (לעצמך) כן". מה שבא בא. דדי ציין כמה זה קשה למעשה, כמה תמיד יש רעיונות אחרים, מתחרים. כמה לעתים קרובות מאוד התשובה להצעות החדשות הנה: "לא, אבל..." למשל, לא אבל לי יש רעיון טוב יותר, או מצחיק יותר, או חכם יותר, או שנון יותר, או יעיל יותר, וכו'. הייתי מוסיף שאפילו "כן אבל", אינה תשובה טובה או שלה דיה לצרכי אילתור חופשי. ה"אבל" עוצר משהו, ומנע אפשרות של קבלה והשתלבות מלאות עם ההצעות, התנועות, הבדיחות, השורות, הקצב, הלחן וכו' – של האחרים עמם מאלתרים, עם משתלבים.
נראה לי כי אנאלוגיה לעולם האייקידו, קרי עולם אומנות (דו) האילתור (אי) של הקי (קי), היא די מיותרת כעת.
אז אסיים עם הערה או שתיים.
בעולם אומנות (דו) האילתור (אי) של הקי (קי), החששות, החרדות וההסתייגויות עליהן דיבר דדי – "לא אבל" – לובשים צורה ממשית: של גוף, של מכה, של סכנה פיזית, וכו'. כאשר אגרוף מגיע לכיוון גופי, או חרב מונפת לכיוון ראשי, קשה מאוד, כמעט נוגד את ההיגיון האנושי, לחשוב "כן – לקבל ולהמשיך", להרגיש ולפעול – "כן, לקבל ולהמשיך". כך הדבר גם מחוץ לכותלי המזרנים הירוקים והכחולים שלנו. הצעות אחרות ההצעות שלנו, דעות אחרות מהדעות שלנו, עמדות אחרות מעמדות שלנו – כולן מאיימות עלינו לא פחות מחרב מונפת. חופש התנועה ביומיום, מסתבר, הוא מזערי. ממש מוגבל. כאן החש הוא החשש המסתתר בצל החרב באייקידו – זהו חשש שאינו פיזי או אינו רק פיזי. זהו חשש קיומי: "אם אומר כן להכול מה יישאר ממני?"

להתראות על המזרן

חברות וחברים שלום רב,

מקווה כי העניינים בטוב.
ביום ג' הקרוב – 13-11-07 – נחזור למסורת ערבי הצפייה בסרטי אומנויות לחימה. הבחירה הפעם היא מוצלחת במיוחד: הסרט זטואיצ'י (座頭市 Zatōichi, טקאשי קיטאנו (ביים גם את קיקוז'ירו, זיקוקין די-נור), 116 דקות, 2003) של הבמאי היפני טקאשי קיטאנו. הסרט נחשב יצירת מופת, והוא הספיק לזכות במספר פרסי קולנוע חשובים והיה ל"שובר קופות". הסרט מספר על עלילותיו ומעלליו של סמוראי זקן ועיוור, ומשלב קטעי אומנות לחימה מדויקים ואסתטיים עם פס קול מעניין. אני מזכיר כי בדומה לסרט האחרון בו צפינו ("קיל ביל", כמדומני), גם בסרט זה יש סצנות מדממות לא מעטות.

אני מצרף מס' הפניות לאתרי אינטרנט מהם ניתן ללמוד על הסרט בעברית ובאנגלית:

http://en.wikipedia.org/wiki/Zatoichi_%282003_film%29

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2933430,00.html


פרטים על הפגישה: הסרט יתחיל בשעה 20:00 בדירתו של אורן. כתובת הדירה הנה:
רח' משמר הגבול 6, כניסה ב' דירה #12. כתובת אלטרנטיבית לאותה הדירה: סמטת רפידים מס' 1, כניסה ב'. לבי הוראות מפורטות יותר ניתן לצלצל אל אורן בביתו 02-5811339. וכן מצורף קובץ ובו מפה של השכונה ובצד שמאל X שחור המסמן את הבניין.


הכיבוד הנו באחריות האורחים (ולא המארח...). אלינה וילנה כבר ציינו כי יביאו משהו - ר'הערה של ההודעה הקודמת בענין זה . מאחר ומשך הסרט הוא כשעתיים, הערב צפי להסתיים לערך ב-22:30.

בינתיים, להתראות מחר על המזרן,

חברות וחברים אייקידוקא שלום!

אני מקווה כי תקופה זו -- "אחרי החגים" החלה עם הרבה קי חיובי,ף ואני מאחל המשך סתיו מהנה וחורף חמים ורטוב. מספר הודעות:
1. השנה נפתחה בדוג'ו עם הצטרפותם של כמה וכמה מתאמנים ומתאמנות חדשים. הוותיקים יותר, למרות שעודם צעירים מלבינים ועוברים ללבוש גי, ואילו החדשים ממש עדין צבעוניים. אני מזכיר ומבקש על-כן, להגיע ולפקוד את הדוג'ו שכן יש צורך בוותיקים להוראות המתחילים.
2. ביום שלישי הבא (13-11-07) נחזור למסורת האהובה שלנו של ערבי סרטי אומנויות לחימה (וכן מטעמים). עדין לא החלטנו על הסרט כך שאתן/ם מוזמנים להציע הצעות בפורום זה או בדוג'ו ישירות. הערב מתחיל בשעה שמונה בדיוק בביתו של אורן. כאשר המועד יתקרב מעט נעביר מפה מעודכנת ומס' טלפון ניידים.

זהו לבינתיים.

בברכת גלגולים רכים,
חיים נוי

אחרי החגים...

"אחרי החגים"

טוב, הגענו אל אחרי החגים.
השבועות הקרובים – עד תחילת שנת הלימודים של הסטודנטים, יוקדשו לחזרה על החומר שלמדנו בחצי השנה האחרונה. חומר זה מפורט בדף ההוראה השנתי, המצוי באתר זה. לאחר מכן, מסוף אוקטובר, נחזור להתחלה – ז"א לתחילת האייקי-טאיסו, ונתחיל מחדש לעבור הן על האייקי-טאיסו כולו, הן על הטכניקות הבסיסיות של סיידוקאן אייקידו, והן על העקרונות (היסודות הפילוסופיים) של השיטה שלנו.

בחוד האחרון הקדשנו יותר זמן לעבודה עם כלי – כלי נשק. אנו נמשיך ונעסוק בכלי נשק – בשיפור המיומנות בכלי נשק, ובהיעזרות בכלים אלה לצורך הבנת טכניקות אחרות, עם ידיים ריקות (בלי כלי נשק). באחד השיעורים הזכורים לי, עבדנו לסירוגין עם ובלי חרב. התקווה שלי הייתה כי בהדרגה נתרגל לנוע בצורה ממוקדת, אפילו אם אין לנו חרב בידיים, ולחילופין – נלמד ונפנים כיצד להיות זורמים ונינוחים וטבעיים עם חרב ביד – ממש כפי שאנו ללא כלים. כך אפשר ליהנות משני העולמות – לשפר את העבודה עם חרב ולשפר את העבודה ללא חרב באותו הזמן. כאשר החרב כבר איננה בידיים שלנו – אנו עדיין "מרגישים" אותה. משהו בתנועת הגוף שלנו מגיב על כך שאנו החזקנו חרב. כך החרב עוזרת לנו למקד את התנועות שלנו, להיות בטוחים שהתנועה שלנו מקורה במרכז (בסייקה-נו-איטן), וכן לוודא כי שתי הידיים שלנו "מחבורות" זו לזו (אינן בורחות הצידה בעת ביצוע טכניקה), וכי התנועה מתחילה עם היד הקרובה לגוף – זו הקרובה למתניים.

אפשר לחשוב על דוגמה שהיא שונה מאוד אבל גם מאירת עיניים בנודע לעבודה עם כלים: נהיגה במכונית. בין אם אנו רוצים בכך או אם לאו, ובין אם אנו מרגישים זאת או אם לאו, הנהיגה במכונית מתנה ומעצבת את הגוף שלנו בצורות מסויימות. זה די ברור. הישיבה מול החלון הקדמי, האחיזה בהגה, מוט ההילוכים ועוד. אולם המענין הוא לראות כיצד ללא מכונית בידיים" אנו ממשכים להתנהג כאילו אנו עדין במכונית. ההתניות של הגוף אינן חולפות לחלוטין, ואנו קצת ממשיכים להתנהל ולהתנהג כאילו אנו נוהגים בצורה כזו או אחרת. קשה לראות או להרגיש את זה, וגם – בניגוד לעבודה עם חרב – כלל לא בטוח שזה דבר טוב לגוף שלנו. אולם כדאי לשים על זה ב. זה נכון גם לגבי עבודה עם כלים אחרים – מחשב, למשל. בכל מקרה ההתניות הן הדדיות.
משהו לחשוב עליו/איתו
להתראות על המזרן

רכיבה על אופניים – יוה"כ תשס"ח

עבור אחדים התקופה שלפני יוה"כ היא תקופה אינטנסיבית של תפילה ובקשת סליחות. עבור אחרים, זוהי תקופה אל אימונים פיזיים, אינטנסיביים גם הם, על רכיבה על אופניים, ועל כלי רכב לא-ממונעים אחרים, לקראת ההצגה בה"א הידיעה של רכיבה עירונית : ערב יוה"כ ויוה"כ עצמו.
לכן קיימנו בי ואני את מצוות לימוד הרכיבה על אופניים, ועל כך אני רוצה לספר. אתחיל מן הסוף ואומר כי יש מושגים רבים הבאים מעולם הרכיבה על האופניים, והם קשורים בגוף ובאייקידו. למשל שיווי משקל, למשל קי קדימה, למשל להביט קדימה, למשל שמירה על מרכז גוף, למשל רוגע בעת תנועה (דושו-נו-סיי), ואולי בעיקר: הנאה. אולם למרבה ההפתעה אלה לא נשארו הדברים העיקריים דווקא, הקשורים בלימוד הרכיבה של נועה בתי. משהו אחר השתחל שם וזה היה משהו סביב הקשיים של למידה של דבר חדש, ועוד דבר חדש וכל-כך משמעותי כמו רכיבה על אופניים, וחווית הגוף הלומד לרכב והרוכב.
אני יכול להגיד שהיה לנועה מאוד קשה, ואני יכול להגיד שהיה לי מאוד קשה, אבל אני בוודאי אדייק יותר אם אומר שהיה לשנינו קשה. הדגש הוא על ה"שנינו". שנינו למדנו לרכב על אופניים. ונוכחתי כמה קשה להבחין בין המושגים שהזכרתי לעיל ובין המושגים של מערכת היחסים – או מערכות היחסים – בין ביתי וביני. ואולי יותר: בין נועה, ביני ובין האופניים.
בתחילה לא היה לי ברור האם היא רוצה לרכב על אופניים. זוהי אשלה של "מוטיבציה". האם יש לה מוטיבציה? האם יש לי מוטיבציה? האם היא יודעת אם יש לה או אין לה? ומה הן המוטיבציות השונות של שנינו? האם הן נפגשות באופן קונסטרוקטיבי? לא פעם בהתחלה תוך שהיא נופלת שוב שוב ומייבבת, חשבתי שלי או לה או לשנינו אין בעצם סיבה ללמוד/ללמד רכיבה על אופניים. גם מאוד כעסתי עליה כי נדמה היה לי שהיא אינה ממש מעוניינת, או שהיא אינה ממש עונה מש שצריך לעשות אם מישהו הוא/היא חדור/ה ברצון להצליח ללמוד דבר מה. חלק מן הקשי הגדול של שנינו היה החיבור שלנו בהתחלה. הייתי מאוד קרוב אליה. גם גופנית וגם חווייתית. מסתבר שזה לאו דווקא עוזר. מסתבר ששיווי משקל אפשר ללמוד לבד, ושכמעט כל צורה של עזרה בשימור שיווי המשקל על האופניים משיגה בידוק את ההיפך – הטלת המשקל של האופניים עלי הצלחה לשמור על שיווי משקל.
כך שרגע מכריע, בתוך מהומה די מתוסכלת ומתסכלת, היה כאשר החלטתי לסגת מעט מנועה. באייקידו זה נקרא: לפתוח את הדלת (היטו-אשי-יוקטה). אין המדובר כאן בהתרחקות מהתקפה. אלא בהתרחקות שכוונתה לא ללחוץ על נועה ולא להילחץ מנועה. לתת לה לעשות את זה לבד. זה היה רגע מכריע כי, כאמור, התערבויות חוזרות ונשנות לא עזרו עד כה. לתת לה להחזיק את האופניים נכון, לתת לה לעלות על האופניים מבלי שהם או היא יפלו, לתת לה לארגן את הפדלים בצורה נכונה לקראת התחלה של נסיעה, לתת לה לארגן את הכידון בכיוון הנכון (דבר טריוויאלי שהיה צריך לעבוד עליו שוב ושוב), וכמובן לתת לה לעלות על האופניים ולהתחיל לרכב, ולהמשיך לרכב בעוד היא שומרת על שיווי המשקל. בחלק האחרון לא יכולתי להשאיר אותה לעצמה, וליוויתי אותה. אולם שוב, כל המוסיף קורע, והמינימום הוא האופטימום. צמצמתי יותר ויותר את התערבויותיי, ועברתי מלעזור לה להחזיק את הכידון, או מלהחזיק את המושב עליו היא יושבת מאחור, לתמיכה מלווה ומלטפת בגוף שלה. זה היה הרבה יותר טוב. קודם כל בשבילי – וכנראה שגם בשבילה. כך דחפתי אותה קלות בגפה, ותוך היא עושה את המטרים הראשונים שלה על האופניים אני שומר עם ידי על הגב שלה ועל העורף שלה, ומוביל את הקי שלה אבל ברכות, מאוד מאוד ברכות.
זהו. לא היה צריך יותר.
היום היא כבר רוכבת. היא התחילה בדיוק היכן שהסתיים השיעור האחרון. זוהי למידה לגמרי מצטברת. גם עכשיו מצאתי את עצמי לידה במשך דקות ארוכות. אני גם גאה על כי היא כבר רוכבת וגומעת עשרות ומאות מטרים, אבל אני גם עם לשון משורבבת בחוץ. נראה כי גם כעת כי אני צמוד מדי אליה ואל הרכיבה. הבנתי כי אין צורך שארוץ לידה – למרות שהיא מבוהלת ומשמיעה קולות של חשש כי עוד רגע תמעד, והאופניים אכן מזגזגות לה לעתים קרובות. היא כבר די יודעת לעלות על האופניים והיא גם די יודעת לרדת מהם (עם או בלי נפילה). והאם לא עברנו בעת הרכיבה על פני מספר ילדים שהלכו לצד אופניהם, דומעים שרוטים או צולעים מעט?אז זהו נראה, כי סיימתי את השלב זה בהוראת בתי. רציתי לכתוב על עקרונות הגופנפש של אייקידו, ורצי לכתוב על השימוש בכלי – חרב-עץ (בוקן), מקל (ג'ו), סכין-עץ ("חרב קטן", טנטו), אולם מאתי את עצמי כותב עלינו? בת/אב תלמידה/מורה.

אייקידו ופינג-פונג: גב-היד, כף-היד

בשבועות האחרונים, בעיקר בעת שהות בת שבוע במלון בסיני במהלך סוף חודש אוגוסט, למדה בתי נועה לשחק בפינג-פונג. אמה למדה אותה, ונועה כעת נהנית להחזיק במטקה של העץ, ולהשיב מכות נמרצות ליריביה. יתכן שמסיבה זו, נזכרתי אני באחד המשחקים האהובים עלי בילדותי, משחק הפינג-פונג. כמו זיכרונות ילדות אחרים, גם זיכרון זה הוא חוויה מוחשית, גופנית. אינני זוכר מתי למדתי לשחק, אולם אני זוכר כי למדתי מאבי. אבי לא ידע ל"סובב" כדורים (זו היתה טכניקה חדשה), אולם הוא היטיב לשלוט בכדורים המגיעים לפינות השולחן, ומשחק עמו כלל עבורי ריצות שמאלה וימינה, אנה ואנה. בגיל הילדות והנעורים אני זוכר אינסוף שעות של משחק פינג-פונג, בעיקר במקלט לא ממש מואר של בנין אשר היה סמוך לבנין בו גרתי אני בירושלים. המקלט לא היה שלנו והיה עלינו להתגנב אליו כדי לשחק בתוכו. עלינו – בעיקר מדובר בחברי מיכאל ובי. שיחקנו יחד שעות, ערבים שלמים, ימים שלמים ואולי אפילו חופשות שלמות. לי היה יתרון על פניו. שיחקתי דפנסיבי, והייתה לי סבלנות אין קץ. הוא בתגובה – רתח. שכן חיכיתי עד שיעשה טעות וכך הייתי לוקח את הנקודות.
בעוד אני נזכר בתחושות ובתנועות של גופי בעת משחק הפינג-פונג בילדות, נזכרתי גם במערכת אחרת ודומה מאוד של תחושות ותנועות – תנועות של אייקידו. אכן, מצאתי להפתעתי דמיון רב בין התנועות האלה והאלה, ועל כך אני מבקש לכתוב בקצרה כעת. בדומה לטניס, גם בפינג-פונג ("טניס שולחן") תנועות הידיים מבוססות בעיקר על שני סוגים: תנועה עם איזור חזית-היד ותנועה עם איזור גב-היד. הראשונה נקראת forehand, והשנייה נקראת backhand. בדומה לטניס, גם בפינג-פונג, מאוד לא רצוי שהגוף יהיה בקו של הכדור המגיע. כך קורה שתנועות או מכות עם חזית-היד הן למעשה מכות בהן הכדור מגיע לימינו של השחקן (בהנחה שהשחקן ימני ומחזיק את המטקה ביד ימין), ומכות גב-היד הן למעשה מכות בהן הכדור מגיע לשמאלו של השחקן. כאמור, לא טוב להיתקע באמצע. לא טוב להיות מול הכדור, שכן קשה לבצע במצב זה את המכות ביעילות. כך שחלק מן המשחק נסוב סביב יציאה מקו התנועה של הכדור, והתאמה של היד והמטקה לכדור.
יתכן כי כבר הבנתם את הדמיון לאייקידו. הכדור מבטא קי. זוהי הארכה או extension של האנרגיה של היריב. ראשית יש לצאת מקו ההתקפה, ושנית יש לדעת להגיב עליה בהתאם – בתנועת/מכת חזית-היד או גב-היד. תנועות אלה משמשות אותנו לעתים קרובות באייקידו בצורה דומה מאוד. כאשר התוקף תוקף מקדימה ומצד ימין, או כאשר מתקרבת התקפה ואני נע שמאלה (וכך מסדר את קו ההתקפה לימיני), אוכל לבצע בקלות טכניקות עם חזית-היד (יד ימין). למשל טנ-צ'י נגה ("הטלת שמיים וארץ). או, מעט מורכב יותר: תפיסת פרק-יד (קטטה-דורי) איקיו או ניקיו. בכל אלה מעורבת חזית-יד ימין. הדבר נכון במהופך –צד שמאל.
אולם קורה שאני פועל כלפי אותה התקפה לא עם ידי שבאותו צד (אם ההתקפה מימין אז עם יד ימין), אלא עם היד הנגדית או הצולבת – יד שמאל (במקרה שההתקפה מימיני). למשל תפיסת יד-נגדית (קטטה קוסא-דורי) איקיו וניקיו. במקרים של איקיו או ניקיו מהתקפה זו, אעשה תנועה הדומה מאוד לתנועת מכת גב-היד (backhand). אפשר לחשוב כך על רבות מן התנועות של ידינו באייקידו – כתנועות של חזית-היד או גב-היד, כאשר קו ההתקפה הוא הכדור הלבן והביצתי, ועלי להסיט את גופי ימינה או שמאלה מקו מעופו המהיר. גם היחסים בין היד, המטקה, גוי וגופו של השחקן מנגד הם מעניינים. גם הם מזכירים מאוד את הקי שצריך לזרום בידי, כדי שהכדור יצא היטב מן המטקה שלי לכיוונו של השחקן השני. כך, אולי בגלל עת החגים שיש בה מן הנוסטלגיה, עלה מיכאל בזיכרוני, ביחד עם אותו חדרון בו היינו עושים עשרות טורנירים בפינג פונג. הייתה שם נורה צהובה, הרבה זיעה והתלהבות, והרבה רצון לנצח וטעם הצריבה של ההפסד. וכן היו שם שני גופים, המשחקים במשחק של אנרגיה וקואורדינציה.

Shanah Tova!!

שלום לכולם!!

עכשיו סוף סוף, אחרי כל הסידורים והקניות והניקיונות לשנה החדשה אני מתפנה לאחל לכם—משפחתי השנייה—שנה טובה וחמה ומתוקה ובריאה ופורה. אני מאחל כי תהיה זו שנה של קי (אנרגיה) חיובית, ז"א שנה שאנחנו מוציאים לעולם דברים טובים והעולם משיב לנו בדברים טובים. כי ככה זה עם קי. התייחסתי לפני מספר שיעורים למושג קי בהקשר המושג "אהבה" של ג'ון לנון, ובכן – שנה של לתת ולקבל אהבה, גם כאשר זה קשה, גם כאשר נראה כי זה לא עוזר ויש ייאוש.
לבסוף, שנה של אוקמי – של קשר אחד עם השני ושל קשר ען הטבע, ושהדוג'ו שלנו יפרח ועם זאת ימשיך להיות כמות שהוא תמיד.

להתראות על המזרן,

חיים

לקראת החגים

שלום לכולם/ן
מקווה כי הכל בסדר.
בהודעה זו ברצוני להתייחס לחומרים שעליהם אנו עובדים בדוג'ו, וכן להתייחס לתוכנית ההוראה בחגים
1. אנו עובדים בשבועות אלה על אייקידו עם כלי נשק. דיברנו ואתאמנו היום בישעור על מה זה כלי, אילו כלים יש לנו שאנו עובדים עמם בחיי היומיום שלנו, ומה בדיוק אנו מנסים להשגי באמצעות כלים שונים. לאחר מכן עבדנו על ג'ו - מקל - וראינו כי יש דרכים שונות מאוד לעבוד עם אותו מקל בעל צורה קבועה. דרכים אלה שונות באופן מהותי זו עם זו וכן שונות מאוד התוצאות שניתן להשיג באמצעותן.
למשל, דיברנו על כך שהמקל כלל אינו משמש לתת מכות באייקידו.
ממש כשם שהחרב אינה משמשת כדי להרוג. היא איננה סטסו-ג'ין קן או חרב הורגת, אלא קטסוג'ין קן, או חרב שומרת או מחייה.
עם הג'ו ראיתי כי אפשר להשתמש לא כל-כך כמו מקל אלא יותר כמו חכה, שמטקרתה לדוג את התוקף ולהוציא אותו או אותה מן המרכז הבטוח שלהם ומתחום הפעולה היציב שלהם.
נמשיך ונעבוד על כך בשבועות הקרובים.

אפרופו השבועות הקרובים,
במהלך שני ימי שישי הקרוביםל א יתקיימו שיעורים בשל ראש השנה ובשל יוה"כ. חוץ מזה, כל השעורים בשבועיים אלה מתקיימים כסדרם.
לגבי סוכות - לא יתקייו שיעורים בחול-המועד, אולם נעשה כברגלינו בסוכות ובשבועות, סדנא של כמה שעות של עבודה עם כלי נשק באייקידו בגן השושנים. על כך אודיע גם במהלך השיעורים וגם כאן.

זהו לבניתיים
נפגש על המזרן ועד אז... שנה טובה!!
חיים

תוכנית הוראה שנתית

שלום לכולם/לכולן,
אני מקווה כי אתם בטוב.
זוהי הודעה ניסונית בבלוג שאורן התקין באתר שלנו.
דבר ההודעה הנו זה:
ביום ו' האחרון - היום - סיימנו למעשה את שלושת השבועות של העבודה של קטה-טה-דורי-טנקן
זוהי תנועת הגוף סביב היד שהיא התרגיל האחרון שלנו באייקי-טאיסו
בשלושת השבועות הקרובים נקדיש זמן רב לאימון עם כלים - כלי נשק.
לאחר מכן נקדיש מספר שבועות לחזרה על החומרים שלמדנו בחצי השנה האחרונה.
בחודשיים הקרויבם אני צופה כי יצטרפו לחוג תלמידים ותלמידות חדשים שכן מדובר בתחילת שנה
זהו לבינתיים. שבת שלום
נתראה על המזרן - חיים

בלוג אייקידו ירושלים יוצא לדרך!

הבלוג החדש נחנך - מעתה ניתן לראות הודעות דרך הבלוג