מספר הודעות לקראת החג הקרוב

שלום רב לכולם,

מספר הודעות לקראת החג הקרוב

ראשית, באשר לשיעורים בשבועיים הקרובים: לא יתקיימו שיעורים ואימונים סדירים במהלך החג ובמהלך חול המועד. כך שביום ראשון הקרוב עוד יתקיים שיעור כרגיל, והשיעור הבא יהיה ביום שלישי, בתאריך השישי באפריל (6.4). לכל המעוניינים ניתן ליצור קשר עם מי מהמורים ולהיפגש בדוג'ו או במקום אחר לאימונים. זה תמיד טוב.

שנית, לפני מספר שבועות שונתה מעט תוכנית השיעורים בשל אילוצי מורים בחודשים הקרובים. תוכנית השיעורים הנוכחית היא כזו: ביום ראשון - חיים, ביום שני - יעקב ויקי, ביום שלישי – שלומי, וביום שישי – לסירוגין אורן, חיים ושלומי. האימון ביום רביעי בערב - עם אורן (לרוב). תוכנית זו תתקיים עד הקיץ (יולי) ואז תעודכן.

שלישית, בשבועות האחרונים – אחרי מבול קצר, היו טפטופים והצפות בדוג'ו. אלה פגעו קצת באימונים אולם אני שמח שכל ההפרעות הרטובות עברו (לעת עתה). זה קורה מדי כמה שנים בחורף שיש גשם אינטנסיבי, ויש לנו מעט לעשות בענין שכן אני חושש שגורמים אחראיים לא יטפלו בבעיות יסוד מעין אלה.
בענין קרוב: שלומי ואני בפרוייקט קטן של החלפת וחידוש נורות הניאון בדוג'ו. כבר קנינו כמה נורות קצרות וארוכות ושלומי החליף אחדות, אולם באשר לכמה נורות ניאון ארוכות (הנמצאות בחזית הדוג'ו), הבעיה אינה עם הנורות אלא עם בתי המנורה ונראה מה ניתן לעשות בענין זה (אולי לתקן אותם או לקנות בתי מנורה חדשים).

לבסוף, אני מזכיר כי מועד הסמינר עם דאג וודל סנסיי מתקרב והולך: 6-9.5 (השישי עד וכלל התשיעי במאי). אירוע הסמינר השנתי הוא אירוע האייקידו החשוב ביותר שלנו (הדוג'ו שלנו ועוד דוגו'אים של השיטה שלנו), אני מבקש שתפעילו את עקרונות האייקידו, ובעיקר את עיקרון ה"שדו-או-סייסו", ותירשמו ותשלמו מבעוד מועד - מייד אחרי פסח, וזאת כדי להקל עלינו במלאכה בעת סמינר עצמו. פרטים בלינק הזה.

בברכת חג שמח לכולנו וחופשה נעימה,
חיים

מכתב מיונתן שגיב

שלום לכולם.

רציתי לשתף אתכם במקרה מעניין שהייה לי לפני כמה ימים. אבל לפני כן אני נאלץ להקדים כמה משפטים בשביל ההקשר.

השנה (כפי שחלק מכם יודעים) נסעתי עם משפחתי לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת ייל בניו הייבן, ארה"ב. השנה הזו היא חוויה מאוד טובה וחיובית באוניברסיטה ובמחלקה למדעי היהדות, ולא פחות חשוב חוויה טובה ומלכדת לנו כמשפחה.

כמובן שאחד הדברים הראשונים שעשיתי כשהתברר לי שאמנם אנחנו נוסעים לשנה לארה"ב היה לחפש מקום להתאמן באייקידו. בתחילה קיוויתי למצוא דוג'ו של סיידוקאן, אבל מהר הבנתי שהמרכזים של השיטה שלנו מרוכזים בחוף המערבי ולא במזרחי ולכן אאלץ לחפש משהו אחר. ואמנם, מצאתי מקום שהוא מאוד שונה מסיידוקאן, ומבחינות רבות הוא ההיפך ממנו. האייקידו בדוג'ו שאני מתאמן הוא שילוב של אייקידו עם אייקיג'יטסו וג'יוג'יטסו. כלומר, אייקידו מאוד ראשוני, עם דגשים חזקים על בריחים, הטלות לא קלות ועוד (מאוד דומה לאייקידו שאפשר למצוא בסרטים ישנים של או סנסיי או של חלק מתלמידיו. ככה שזה נותן לי פרספקטיבה 'היסטורית' על אייקידו בכלל וסיידוקאן בפרט). השיעורים מחולקים לשני סוגים – שיעורי אייקידו ושיעורים של אייקידו שמותאם ל'רחוב'. לשיעורים מהסוג האחרון מגיעים שוטרים, בלשים ואנשי ביטחון והצלה. החלטתי להתאמן פעם בשבוע בשיעורים הרגילים ופעם בשבוע בשיעורים האלו. זו התנסות מאוד טובה, והיבט אחר של אייקידו מצד אנשים שמבצעים אייקידו באופן יומיומי כדי לעצור אנשים מלפגוע באחרים או בעצמם, במלוא המשמעות המילולית של הדברים (אגב, לקח לי קצת זמן להבין שכשאחד מהם אומר לי: 'את הטכניקה הזו עשיתי אתמול' הוא לא מתכוון לאימון, אלא למשהו אחר לגמרי ...). יש בדוג'ו אווירה מאוד טובה ופתוחה – מגיעים לשם מגוון אנשים מכל מיני סוגים. ויש שם שיטה, היררכיה וסדר מאוד ברורים ומובנים.
ועכשיו למקרה עצמו. יש ערב אחד שבו השיעור מאוחר יחסית ואני בדרך משתדל להגיע אליו. לא פעם אני התלמיד היחיד עם המורה הראשי – ג'ים (שעליו אולי אכתוב בפעם אחרת) ויש לנו זמן עבודה נטו על טכניקות, שיטות הוראה, תרגילי קי ועוד. לפני מספר ערבים, כמה דקות לפני תחילת השיעור הגיע לשם ילד בן שש בערך מלווה באימו. לפי החום שג'ים קיבל אותו הייתי בטוח בהתחלה שהוא הבן שלו, אבל הבנתי מההקשר שהוא לא, אלא ילד שגר ליד הדוג'ו ובא לבקר. הילד והאימא נשארו כמה דקות בדוג'ו והלכו. אז סיפר לי גי'ם שהילד הזה הוא ילד שאומץ לפני פחות משנה מאחת ממדינות חבר העמים, ושיש לו קשיים רבים בשפה, התנהגות, בי"ס וכיו"ב. ג'ים הציע לאימא המאמצת שהילד יבוא לדוג'ו פעם בשבוע, לבד, ופשוט יפרוק את כל המתחים בדוג'ו – יצעק, יקפוץ ירביץ למזרונים וישתמש בכל האפשרויות שיש בדוג'ו כדי לשחרר מתחים. כך הם עושים כבר כמה זמן, ומבחינות רבות הדוג'ו הוא נקודת האור של הילד הזה במציאות הלא פשוטה שבה הוא נמצא.

בסוף השיעור דיברנו קצת וג'ים סיפר לי שהמנקה שמנקה את הדוג'ו אמר לו שכל חייו הוא רצה לגור במנזר אבל הוא לא הצליח – משפחה, פרנסה וגלגולי החיים. המקום היחידי שהוא בכל זאת מגשים את החלום הזה הוא בזמן שהוא מנקה את הדוג'ו. ואז ג'ים אמר לי שככה הוא מבין את התפקיד של הדוג'ו – מקום שיהווה נקודת עצירה משטף החיים, נקייה מהחוליים, הסיאוב והקשיים שמקיפים את שגרת החיים ויוכל לתת לאנשים משהו אחר שיזכיר להם שיש להם גם נשמה (אני מתנצל על התרגום, באנגלית זה נשמע יותר טוב).
הילד והמנקה אולי מעולם לא שמעו אל אייקידו, לא על או סנסיי, ו'איקיו' ו'ניקיו' לא אומרים להם כלום, אבל אני חושב שהדוג'ו כמקום נוגע בהם בנקודה אמיתית ועמוקה שלפעמים קצת נשכחת.

סמינר אביב עם סנסי דאג וודל!!

חברות וחברים שלום רב!!

מאוד משמח אותי להודיע לכם על הסמינר השנתי שלנו שיתקיים בתחילת חודש מאי (6-9.5.2010) עם סנסי דאג וודל (דאן 7, מורה בכיר בשיטת סיידוקאן). לפרטים נוספים אנא הקישו על הלינק הזה. זהו ביקורו השלישי של וודל סנסיי אצלנו. אנא קיראו בקפדנות את ההזמנה לסמינר ופנו אלי בכל שאלה. לוודל סנסי קליפים הוראתיים רבים ביו-טיוב בהם ניתן לצפות, וכן DVD מאורגנים היטב מהסמינרים הקודמים שלו.
אנא הקפידו להירשם מוקדם לסמינר כדי לחסוך לנו טירחה בעת הביקור עצמו.

להתראות על המזרן - בשמחות ובסמינרים
חיים
0507605969

בטיחות באימונים, שינוי דוא"ל

שלום לכולם, הינני מצרף את המחשבות הראשונות בנושא, לתרומתכם.

פתחתי מייל חדש בבית - 

shimshifamily@gmail. com

(המייל הישן מעביר אוט' אך אני מניח שעדיף לעדכן ברשימותיכם)

אורן אין לי

 יעקב

ערב סרט - ביום שלישי הקרוב !

ערב טוב,

 

ביום שלישי הקרוב (בעוד יומיים, בהתראה קצרה) ניפגש לערב סרט בביתי - כרגיל אחרי השיעור, בסביבות 8:15-8:30.

הפעם נצפה בסרט 'סיפור גדול', סרט ישראלי זוכה פרסים.

 

כרגיל, הרגישו חופשיים להביא שתיה או כיבוד כרצונכם.

 

להתראות בקרוב,

 

               אורן

הודעות ושיעור מתקדמים מחר

שלום לכולם,

שיעור מתקדמים (10-11) לא יתקיים מחר - אנו מתנצלים על ההתרעה המאוחרת בנושא. שיעור נשק יתקיים כרגיל בשעה 8:45.

בנושא אחר - רצינו לאחל החלמה מהירה לשלומי, שנפגע במצחו ביום שישי שעבר בזמן תרגול סודורי שומן-אוצ'י, תוך בהפגנת עזות מצח אופיינית.. החלמה מהירה.

המשך יום טוב,

          אורן וחיים

ברכות, תודות וטקסט.

שלום רב לכולם,

אני מקווה שאתם בטוב ולא קר לכם מדי בחורף לא קר מדי זה.
1. בשעה טובה חנן רוזנברג קיבל השבוע את תעודת השודאן שלו (חגורה שחורה דרגה ראשונה = דאן 1). ברכות ומזל טוב לחנן!! הנה לינק לתמונה מהשיעור ביום ראשון.


2. בשבוע שעבר ביום שלישי נפגשנו אחרי השיעור אצל שרון ואני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות על האירוח. בהזדמנות זו קיבלתי מספר מתנות - כולל עציץ פרחי צבעוני ועוד - על קידום שהיה לי במכללת ספיר בה אני עובד. אני מאוד התרגשתי והופתעתי ורוצה להודות לכולם על המתנות ותשומת הלב החמה. כן ירבו!! נראה שלאחרונה ממש נחמד לנו ביחד וערבי המפגשים החברתיים - למשל הסושי אצל אלינה וילנה, הם ממש ממש כיפיים!!

3. הודעות: שלומי וחנן יוצאים בתקופה הקרובה לעשות קורסים של מדריכי אייקידו. זה טוב להם ובעיקר טוב לדוג'ו. בימי שישי בחודשים הקרובים אורן ואני נחליף את שלומי. בהצלחה לשלומי ולחנן.

4. טקסט קצר על לימוד שפה ואייקידו. אולי תהנו ממנו.

הסיפור הזה מתחיל די רחוק מכאן. מכתב נוגע ללב ששלח קרוב משפחה רחוק מצד אבי לאבי, עמו לא התראינו שנים. השבתי לו מייל. אחי הגדול הודה לי בחום על המכתב ששלחתי ושיבח את השפה בו הוא נכתב – אנגלית עשירה ומדוייקת. הודיתי לו על המחמאה, ונזכרתי במקרים רבים בהם עמיתים (לאקדמיה) שיבחו את האנגלית שבעטי, ומחשבותיי הפליגו:
בילדותי שהיתי עם משפחתי בארה"ב פעמיים, לתקופה של כשנה כל פעם. אז רכשתי את המבטא האמריקאי והפנמתי לא רק מילים וביטויים אלא גם משהו מהחברה האמריקאית ומהקשר שבין שפה, תרבות וחברה.
היו עוד רגעים רבים שצפו ועלו בזיכרון - חוויות שלי לומד אנגלית. אזכיר רק שתיים: הראשונה היתה שיעורי דוברי האנגלית בביה"ס היסודי בו למדתי (בירושלים), אצל הגב' טובי אש. הייתי בכיתה עם חבורת גאונים אמיתית, בנות ובנים של פרופסורים ירושלמיים (גם אני בעצם עניתי להגדרה זו, אך הם היו חכמים, חרוצים ומוסדיים הרבה יותר). בכיתה ו'-ז' דקלמנו שייקספיר ובלדות אנגליות ישנות, לפי מיטב מסורות ההוראה בביה"ס אמריקאיים מעולים, ובכל שבוע ביום חמישי התקיים בוחן איות על מילים אותן הציעו התלמידים עצמם. בכל יום הציע אחד התלמידים מילה, וכך הלך המאגר של המילים לבוחן וגדל משבוע לשבוע. בכל יום ראשון בשבוע, היה הבוחן שכתבתי חוזר אלי עם הרבה סימנים אדומים. תמיד נכשלתי בצורה מבישה , בממוצע בין 30-40. פעם אחת ממש השתדלתי ולמדתי במשך כל הסופ"ש, ואכן הרמה עלתה וקיבלתי 65! בכל פעם זה השפיל אותי ממש. פעם אזרתי אומץ וניגשתי אל המורה גב' אש וביקשתי שיחה עמה. בעיניים צורבות טענתי שאינני מתאים לקבוצת דוברי אנגלית, ושאני רוצה לעבור לכיתה הרגילה. גב' אש ניחמה אותי ודחתה את בקשתי בטענה שאני דווקא מתאים לכיתת דוברי האנגלית, אך את הרגשתי שיחה זו לא שיפרה.
רגע נוסף של לימוד השפה האנגלית, היה בשיעורים הפרטיים עם השכנה שלנו ברח' בלפור בירושלים. גב' פנינה שרם הייתה אישה מבוגרת מאוד, שנדמה לי שהתאלמנה, וגרה בדירה קטנה בשכנות לבית שלנו. כמובן ששנאתי את השיעורים הפרטיים האלה, שהיו נערכים אחר הצהריים - בזמני החופשי! אינני זוכר הרבה, אך באחד החיבורים שכתבתי והגשתי לה, גב' שרם תיקנה אותי ואמרה לאמי שאינני מרוכז משום שכתבתי מילה אחת בשתי דרכים שונות באותו עמוד.
בינתיים, בטח 25 שנים עברו מאז, המורה הפרטית לאנגלית נפטרה ודירתה הקטנה נמכרה.
אני יכול להמשיך כך עוד ועוד. מי לא?
אני חושב שלא תמיד יודעים מה זה DO אם האם אנו על ב-DO במהלך ההתקדמות. לדעת זאת זה סוג של כפריווילגיה. בדיעבד אני מביט אחורנית ומבין כי אוסף הרגעים האלה הוא חשוב והוא חלק מהלימוד המתמשך והמצטבר. ה-DO של לימוד אנגלית אקדמית, שמאפשר לי היום "לעשות טכניקות" באנגלית אקדמית. בדוג'ו יש כמובן שפות שונות, ביניהן יפנית, אעברית ונאגלית, ויש גם ערבית, רוסית, ארמנית, גרוזינית ועוד, ויש את השפה של התנועה עצמה: את המילים (ניקיו, איקיו, שיהונגה) וחשוב יותר: את התחביר וכללי ה"ניסוח" של טכניקה טובה: עבודה מן המרכז, קי זורם, ועקרונות כמו אירימי, טנקן ועוד.

להתראות על המזרן,
חיים